סגר, סדר, סייסטה

או: שנת צהרים, שקט, שלם

סגר שני ואני שוב בבית קצת מסדרת, קצת במחשב, קצת קוראת, קצת... מעסיקה את עצמי בכל מיני מטלות שנדחקו וחיכו לזמן כזה שבו אי אפשר סתם ככה נגיד לשבת בים; להנות משחיה במים הנעימים או מישיבה בחוף כשהרגליים נוגעות בחול והגוף חשוף לרוח ולשמש. אי אפשר לצאת לטיול ארוך בטבע. אי אפשר לנסוע לבקר משפחה וחברים. אפילו לשוטט בעיר בין חנויות, שווקים ורחובות יפים אי אפשר. תוך כדי סידור ערימת ניירות מצאתי טקסט שכתבתי לפני שנה בערך והרגשתי שהוא מתחבר לזמן הזה. כתבתי:

קדוּשת הסייסטה

אני לא מחובבי שנת הצהרים. משהו בי מתנגד ולא מאפשר לי להרפות ולהנות ממנוחה נינוחה. בן זוגי הפוך ממני. אם מתאפשר, הוא תופס את ההזדמנות בשתי ידיים ומשתרע על המיטה שלנו לשנת צהרים נעימה. אני יודעת שיש יתרונות רבים למנוחת הצהרים, במיוחד בארצות הים התיכון בהן השעות האלה חמות ומעייפות. 

בכל אופן, אצלי הסידור הזה לא עובד ואם אני מוצאת את עצמי במיטה בשעות הצהרים אני הכי לא רגועה ולא נינוחה שאפשר להיות. אולי ההתנגדות נובעת מכך שבילדותי בקיבוץ זו היתה חובה. קדושת הסייסטה. הייתי מסתובבת במיטה הקטנה מצד לצד, מחכה שה"עונש" יגמר.

געגוע

לפעמים אומרים לילדים שהם עוד יתגעגעו לשנת הצהרים. אומרים שזו פריבילגיה שמעטים יכולים להרשות לעצמם בתור בוגרים. כאילו שזה מענין ילדים שרוצים עכשיו לשחק, שעסוקים במה שקורה עכשיו ולא מתרשמים מהעתיד הרחוק כל כך, כשהם יהיו מבוגרים. 

אני לדוגמא לא מתגעגעת לשנ"צ. יש לי דרכים אחרות לנוח. אני יכולה לקרוא ספר, לבהות במחשב, לחלום בהקיץ, לכתוב, להתבונן, להקשיב. נכון, החושים והראש לא נחים, אבל זו עשיה שונה ממה שעשיתי לפני וממה שאעשה אחרי. זו הפוגה במהלך היום.

הפוגה

חופשה היא גם סוג של הפוגה. הפוגה מהשגרה ומהפעילות היומיומית שלפעמים קצת שוחקת. לעיתים חוזרים ממנה עם כוחות מחודשים, ולעיתים חוזרים מותשים, במיוחד מחופשה פעילה עם ילדים צעירים. גם ככה וגם ככה, החזרה לשגרה, במיוחד אם זו שגרה מבורכת ואהובה, מביאה איתה רווחה. לאחר זמן, כל אחד והזמן הנכון עבורו, שוב עולה הצורך בהפוגה, הרווחה קצת נשחקת. 

בטיולים בחו"ל וגם בארץ, בעיקר בחופשות עירוניות, כיף לחזור בצהרים למלון למנוחה, ריענון וחידוש כוחות לקראת היציאה בערב לבילוי לילי. לתת הפוגה לרגלים שהתעייפו מהשיטוט הממושך ברחובות או מהביקור באטרקציה כלשהי.

ותשקוט הארץ בין שתיים לארבע

אין קול ואין עונה, דממה. מנוחת צהרים כרגע של שקט. כל אחד מייצר לו שקט בדרך קצת שונה. כל אחד והשקט אליו הוא שואף. עבור חלק זה השקט המוחלט של השינה ועבור חלק זה שקט של קריאה או בטלה או שהות במצב שבו המחשבות מתעופפות להן לכיוונים שונים ולפעמים חוזרות עם תובנות חדשות. שקט שיכול להביא איתו הקשבה עמוקה והתבוננות פנימה. אומנות ההקשבה פנימה זו מיומנות שכדאי לתרגל. לפעמים כמו השקט שבעין הסערה. כשהכל מסביב מרגיש כמו מערבולת שסוחפת איתה את כל החושים, למצוא את המקום הזה, פנימי או חיצוני, שעוזר להשקיט את הגוף ואת הראש. עכשיו לא צריך דבר; לא צריך להספיק, לא צריך לסיים, לא צריך לטפל בענין כזה או אחר. נשימה עמוקה. להיות כאן ועכשיו כמו ילדים.

כמה מאיתנו מצליחים לזהות את הרגע הזה שבו אנחנו נסחפים לתוך הסערה? ועוצרים בעוד מועד? לפני המעידה? כמה מאיתנו מצליחים למצוא שקט פנימי? אני מרגישה שזה נחוץ במיוחד בתקופה הזאת. נחוץ שכל אחד מאיתנו ימצא לו זמן במהלך היום, קצר או ארוך, שבו יתחבר לעצמו ויעצים את השקט. קרוב לוודאי שזה יהפוך אותנו לרגועים יותר, נינוחים, זמינים ומזמנים, נותנים ומקבלים מכל השפע והטוב שיש בנו וסביבנו.

Let the sunshine
Let us all shine
Shine bright like a diamond

הפסקה האחרונה בטקסט, שכתבתי לפני שנה, מאד רלוונטית לזמן הזה:

אנחנו חלק מהיקום, חלק אחד מתוך מגוון חלקים; כולם יפים, כולם טובים, כולם שווים. כאשר נתחבר לעצמנו ולעולם שסביבנו נשלים, נהיה שלמים, השלמה מתוך עוצמה ולא מתוך ויתור או כניעה. נזרח באור יקרות. ניתן לניצוץ האלוהי שטמון בכל אחד מאיתנו לזהור ולהאיר.

נשאר לי רק לאחל לכולנו שנדע לבנות גשרים מעל התהומות שמפרידות בינינו.

⧫ כל התמונות צולמו בזמן הסגר במרחק הליכה מהבית שלי.

אני שמחה ומתרגשת מכך שאתם מלווים אותי, קוראים על הטיולים שלי ואת ההגיגים שלי. זה לא מובן מאליו וממלא אותי באושר. לקבלת הודעה במייל כל פעם שאני מפרסמת פוסט חדש בבלוג (לא יהיו הודעות אחרות, מבטיחה!) הכניסו את כתובת המייל שלכם בתיבה למטה. תודה.

אני רוצה לקבל גלויות חדשות 

כתובת מייל 

       

המלצות להמשך קריאה:

הטקסט נגע בנושאים שונים עליהם כתבתי פוסטים. אתם מוזמנים ללחוץ על הקישור ולקרוא.

סיפרתי על אהבתי לים.

תיארתי מסע מבית לים.

כתבתי הרבה סיפורי טיולים בארצות הים התיכון לדוגמא חופשה משפחתית בקורפו.

העלתי זכרונות מילדותי בקיבוץ. 

על ספר שקראתי ואהבתי כתבתי את הפוסט פריז – מסע ספרותי.

מחופשה זוגית בפאפוס חזרנו עם כוחות מחודשים.

כתבתי גם על חופשה עם ילדים צעירים ממנה חזרנו מותשים.

בחופשה שלנו בסלוניקי שוטטנו ברחובות העיר בבוקר, חזרנו למנוחת צהרים ובערב יצאנו לבלות בטברנה.