גלויה

לפני כחצי שנה התחלנו לתכנן חופשה משפחתית בחגי תשרי. עברו שבע שנים מהחופשה הקודמת בה היינו בהרכב משפחתי מלא. השירות הצבאי של הבכורה ואחריה הבן לא אפשרו זאת. לחופשה יצאנו עם שלושת ילדינו (גילאי 16-24) ובת זוגו של הבן. שלפנו ממגרת החלומות את האי תאסוס שחיכה לנו כמה שנים. תאסוס נכנס למגירה שלנו עוד לפני שכיכב בכתבות באמצעי המדיה השונים. החלטנו שהוא יהיה הבסיס סביבו נבנה את החופשה.  שוטטנו בגוגל מפס בצפון הים האגאי ומצאנו, לא רחוק מתאסוס, אי לא גדול שאת שמו לא הכרנו, סמוטראקי (שנכתב גם סמותראקי או סמותרקי Samothrace או Samothraki). ראינו שבמרכזו מתנשא רכס הרים בו  נמצאת  הפסגה הגבוהה ביותר בים האגאי,   פסגת Fengari ,  המתנשאת לגובה של 1,600 מטר.  פירוש המילה Fengari ביוונית הוא ירח. לפי סיפורי המיתולוגיה, פוסידון ישב על פסגת ההר וצפה במלחמת טרויה.  חיפשנו קצת מידע ברשת. גילינו שרק לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר סמוטראקי מהטורקים לידי היוונים. היינו בטוחים שסמוטראקי הוא אי נידח, מיושב ע"י כמה מגדלי עיזים שנשכחו ואנחנו נהיה בין הראשונים שיגלו את מכמניי האי הזה. אז חשבנו.  ההתלהבות מהאי ע

ניסיתי לעקוב אחרי ההוראות של הבחורה החביבה והאסרטיבית באפליקצית ה- Wase בטלפון הנייד שלי. ניסיתי והצלחתי לפספס שוב ושוב את הפניות לסמטאות צרות ולא ברורות. הבחורה בוויז לא התייאשה ממני והמשיכה להציע לי דרכים אחרות להגיע ליעד. באמצע עליה צרה הגיח מולי מיניבוס. כמה תמרונים והצלחנו להמשיך כל אחד לדרכו. פתאום הטלפון צלצל, חברתי שאלה איפה אני וסיפרה שגם היא קצת הסתבכה. אמרתי שאני חייבת לקצר בשיחה כדי לחזור לוויז ואז לפתע ראיתי אותה מולי. היא חייכה וסימנה לי איך להכנס לחניה שהיתה היעד אליו הוויז ניסה להוביל אותי. איזו הקלה. זוג נוסף כבר חיכה בחניה. לקראת שעת המפגש הגיעו עוד זוגות וגם מג'די, המדריך שלנו בסיור " סודות ומסורות בכפר ראמה ". אני קצת מתביישת לספר שאני גרה ליד ראמה שנים רבות וחולפת ליד הכפר כל בוקר בדרך לעבודה ואחר הצהרים כשאני חוזרת הביתה. אני מתביישת כי כל השנים האלה לא נכנסתי לשוטט בכפר, להסתובב, לגלות, לבקר, להכיר, לטעום. ההיכרות שלי עם הכפר הסתכמה בכמה מסעדות שאהבתי: "עזבה" שבכניסה המערבית לכפר, השווארמה בכניסה המרכזית ו"אל-ערישה" שבפיתולי כ

מה גורם לנו להיזכר פתאום בחוויה מהעבר? לפעמים זה שיר ששמענו, לפעמים ניחוח שהרחנו או מקום שביקרנו בו. כאשר ישבתי לכתוב על החוויות שלי מהביקורים בעכו, שטפו אותי, בזה אחר זה, גל ועוד גל של זכרונות. גלשתי בהנאה על גלי הזכרון.  זכרון ראשון -  פסטיבל עכו לתיאטרון אחר הזמן - אמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, כיתה י' (כנראה), חול המועד סוכות.    המקום - סמטאות עכו העתיקה ליד אולמות האבירים . האירוע - פסטיבל עכו לתיאטרון אחר . דמיינו חבורה של נערות צעירות שמעבירות את רוב ימיהן בקיבוץ שקט ומנומנם. דמיינו אותנו נוסעות בתחבורה ציבורית מהקיבוץ בדרום, צפונה עד לעכו, ללב חגיגת הפרינג', לפסטיבל עכו לתאטרון אחר. למה נסענו?  עכו היתה עיר רחוקה שלא עניינה אותנו ביומיום,  תאטרון ...  אולי עניין קצת,   אבל פסטיבל אחר מאד עניין אותנו . ובעיקר הזדהנו עם מילות השיר שסינדי לאופר שרה באותן שנים: Oh girls just wanna have fun... אז נסענו בשביל החוויה, לא כדי לראות הצגות תאטרון אחר. אני חושבת שנכנסנו להצגה אחת. רוב הזמן שוטטנו בחוץ בין דוכני המזכרות, מופעי רחוב ואירועי חוצות, בתוך ההמולה הזרה