גלויה

מה גורם לנו להיזכר פתאום בחוויה מהעבר? לפעמים זה שיר ששמענו, לפעמים ניחוח שהרחנו או מקום שביקרנו בו. כאשר ישבתי לכתוב על החוויות שלי מהביקורים בעכו, שטפו אותי, בזה אחר זה, גל ועוד גל של זכרונות. גלשתי בהנאה על גלי הזכרון.  זכרון ראשון -  פסטיבל עכו לתיאטרון אחר הזמן - אמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, כיתה י' (כנראה), חול המועד סוכות.    המקום - סמטאות עכו העתיקה ליד אולמות האבירים . האירוע - פסטיבל עכו לתיאטרון אחר . דמיינו חבורה של נערות צעירות שמעבירות את רוב ימיהן בקיבוץ שקט ומנומנם. דמיינו אותנו נוסעות בתחבורה ציבורית מהקיבוץ בדרום, צפונה עד לעכו, ללב חגיגת הפרינג', לפסטיבל עכו לתאטרון אחר. למה נסענו?  עכו היתה עיר רחוקה שלא עניינה אותנו ביומיום,  תאטרון ...  אולי עניין קצת,   אבל פסטיבל אחר מאד עניין אותנו . ובעיקר הזדהנו עם מילות השיר שסינדי לאופר שרה באותן שנים: Oh girls just wanna have fun... אז נסענו בשביל החוויה, לא כדי לראות הצגות תאטרון אחר. אני חושבת שנכנסנו להצגה אחת. רוב הזמן שוטטנו בחוץ בין דוכני המזכרות, מופעי רחוב ואירועי חוצות, בתוך ההמולה הזרה

חיפה, חיפה עיר עם תחתית הו הו הו חיפה, חיפה עיר עם עתיד הו הו הו חיפה, חיפה עיר אמיתית הו הו הו אני נזכרת בשיר, שכתב יהונתן גפן והלחין ושר דיוויד ברוזה, בעודי משוטטת בהנאה מרובה בעיר התחתית של חיפה. אמנם בשיר ההתייחסות יכולה להיות לרכבת התחתית (הכרמלית), שייחודית לחיפה. ה כרמלית   שחזרה לאחרונה (אוקטובר 2018) לפעילות לאחר שהושבתה עקב שריפה שפרצה בה לפני כשנה. ההתייחסות בשיר יכולה להיות גם לעיר התחתית של חיפה; האזור שבין מורדות הר הכרמל לים, ובעיקר הרחובות ליד הנמל . התחושה שקיבלתי במהלך השיטוט שלי היא של אזור מתחדש. אזור שמשקיעים בו משאבים כדי להפוך אותו לצעיר ואטרקטיבי. אזור שמצטחצח, מתמרק, מתייפה ומחכה למבקרים שימלאו את רחובותיו, יבקרו בחנויות, בגלריות, במסעדות ובבתי הקפה שמנקדים אותו בחינניות . כדי להבין את הציפייה לעתיד קראתי קצת על העבר של אזור הנמל . היסטוריה בקצרה 1922  וינסטון צ'רצ'יל, שר המושבות הבריטי, הורה לבדוק היכן כדאי למקם נמל עמוק ומודרני בחופי ארץ-ישראל. ההצעה שהתקבלה היתה למקם את הנמל בחיפה ואף לחפור ולהעמיק את המעגן. עם החומר שהוציאו מהמעגן יצרו ר