גלויה

  בעקבות הגשמים הרבים שירדו לאחרונה, שאחד המוקדים שלהם היה אזור ניצנים, נסענו לראות את חוף הים. חוף ניצנים הוא החוף של ימי ילדותי ובעיקר נעורי. ביליתי שעות רבות כל קיץ בחוף. אני אוהבת את הים, את המים המלוחים, את הגלים, את החול, את השקט, את הצדפים, את הסלעים, את האופק שנפתח למרחקים ואת הפנטזיות על המדינות שמעבר לים. הים מושך אותי לשחות בין גליו, להלך על החול לאורך חופיו, לאסוף צדפים, לתפוס רגעים, תמונות, מראות, מזכרות, אוצרות. לשבת בשקט ולנשום עמוק ולאט, בנחת, ברוגע, להקשיב. הים הוא מקום נפלא להוות, לחיות את הרגע בלי עבר ובלי עתיד, לנקות את הראש מהדאגות ולהתמלא שלווה. סערה בביקור החורפי הזה היתה פחות שלווה ויותר פליאה לנוכח איתני הטבע וכוחותיו. כמויות החול שנעלמו במקום אחד והצטברו במקום אחר. הסככות שנפלו, העמודים שעמדו עקומים וערומים. דרומית לחוף המסודר נמצא השפך של ואדי אבטח, נחל אכזב שזורם רק בעת שגשמים חזקים יורדים בשטח הניקוז שלו. שימו לב: מדרום לחוף הרחצה נמצא שטח אש פעיל. אין ללכת מחוף ניצנים לכיוון אשקלון ללא אישור בטחוני . הואדי שינה את נתיבו, זרם בעוצמה לים תוך שה