גלויה

ניסיתי לעקוב אחרי ההוראות של הבחורה החביבה והאסרטיבית באפליקצית ה- Wase בטלפון הנייד שלי. ניסיתי והצלחתי לפספס שוב ושוב את הפניות לסמטאות צרות ולא ברורות. הבחורה בוויז לא התייאשה ממני והמשיכה להציע לי דרכים אחרות להגיע ליעד. באמצע עליה צרה הגיח מולי מיניבוס. כמה תמרונים והצלחנו להמשיך כל אחד לדרכו. פתאום הטלפון צלצל, חברתי שאלה איפה אני וסיפרה שגם היא קצת הסתבכה. אמרתי שאני חייבת לקצר בשיחה כדי לחזור לוויז ואז לפתע ראיתי אותה מולי. היא חייכה וסימנה לי איך להכנס לחניה שהיתה היעד אליו הוויז ניסה להוביל אותי. איזו הקלה. זוג נוסף כבר חיכה בחניה. לקראת שעת המפגש הגיעו עוד זוגות וגם מג'די, המדריך שלנו בסיור " סודות ומסורות בכפר ראמה ". אני קצת מתביישת לספר שאני גרה ליד ראמה שנים רבות וחולפת ליד הכפר כל בוקר בדרך לעבודה ואחר הצהרים כשאני חוזרת הביתה. אני מתביישת כי כל השנים האלה לא נכנסתי לשוטט בכפר, להסתובב, לגלות, לבקר, להכיר, לטעום. ההיכרות שלי עם הכפר הסתכמה בכמה מסעדות שאהבתי: "עזבה" שבכניסה המערבית לכפר, השווארמה בכניסה המרכזית ו"אל-ערישה" שבפיתולי כ

טיפסנו בדרך לא דרך, קרני חיטים ברקע השנה לא השתתפתי בנטיעות לכבוד  ט"ו בשבט .  היתה שבת יפה ונעימה אז החלטנו לצאת לטיול. בלי תכנון מוקדם פשוט התחלנו לנסוע. בחרנו כבישים לא ראשיים. נסענו דרך מטעי זיתים מטופחים. הקרקע מכוסה עשב ירוק ורענן והמראה מרחיב את הלב. בין לבין ניקדה את הדרך שקדיה פורחת, יפה כמו כלה. בקצה של דרך עפר החנינו את הרכב והתחלנו ללכת. עברנו גדרות בקר וטיפסנו למעלה למעלה לתצפית על בקעת ארבל, הבקעה שבין הר ארבל לקרני חיטים . עלינו למעלה בשבילי חיות, לא בדרך מסומנת ומסודרת, עליה חדה למעלה. כל השרירים עבדו והגוף התמלא בתחושה נפלאה. אנחנו אוהבים לטפס. הפרות השרועות באחו איפשרו לנו לפנטז שאנחנו מטיילים באלפים.