דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית פארקים

קוואלה, יותר מנמל בדרך לאי תאסוס

תמונה
בתקופה הזאת של חגי תשרי, בדיוק לפני שנה (ספטמבר 2022) נסענו לחופשה משפחתית ארוכה בצפון מזרח יוון. היו לנו 3 מוקדים: אחד יבשתי, העיר קוואלה Kavala ושני איים, סמותראקי Samothraki ותאסוס Thasos . על הבילוי באיים כתבתי בפוסטים קודמים. הגיע הזמן לספר גם על החופשה בקוואלה (שלפעמים רושמים אותה בעברית גם קבאלה). לקוואלה הגענו בנסיעה על אוטוסטרדה מסלוניקי. הנסיעה יפה. אם יש זמן אפשר לרדת לדרכים צדדיות.  י רדנו מהאוטוסטרדה ליד  Vrasna  ונסענו לאורך החוף. עצרנו להתרעננות בחוף חמוד. ממנו ראינו את קוואלה מחכה באופק. הדירה ששכרנו נמצאת בפרברים של העיר, כרבע שעה נסיעה מהמרכז, הנמל והעיר העתיקה. מהדירה יכולנו ללכת ברגל לחוף ים נעים. כל בוקר, בזמן שהמתבגרים ישנו, יצאתי עם בן זוגי לטיול רגלי בסביבה הקרובה. הלכנו בסמטאות השכונה, לאורך החוף ועל מצוק שמשקיף מלמעלה על מפרץ כחול ומקסים. אלו היו רגעים שקטים ושלווים, דרך נעימה לפתוח את היום.   בערב הראשון נסענו למרכז של קוואלה. הלכנו על הטיילת לאורך החוף, עברנו ליד פארק שעשועים קטן והגענו לנמל שלאורכו חנויות וטברנות. מעליו מתנשאת העיר העתיקה שבנויה על גבעה

שלושה מסלולי הליכה בבולגריה: 7 אגמים, 8 גשרים ומסלול אחד ללא שם

תמונה
The Seven Rila Lakes  הוא  כיום  אחד מאזורי הטיול המוכרים ביותר בבולגריה. בעבר,  עד שנת 2009 , השנה בה  נבנה ה רכבל שעולה לאגמים,  מספר המבקרים באזור עמד על 30,000 בשנה ( לפי נתונים של  משרד התיירות הבולגרי) .  אנשים הגיעו ברכב ל-  Pionerska Hut   וממנה טיפסו ברגל גובה של 500 מ' לאזור האגמים. שש שנים מאוחר יותר,  בשנת 2015, בחודשים יולי-אוגוסט, שהם  עונת שיא התיירות,   ביקרו באזור שבעת אגמי רילה בין 1000 ל- 3000 איש מדי יום.   בזכות הרכבל האזור צבר פופולריות בקרב הבולגרים כמקום עם גישה נוחה מאוד המציע נוף הררי נפלא.  בסמוך לחניון הרכבל, כמה מקומיים גילו יוזמה והקימו דוכנים לממכר מזכרות, דבש וריבה. ב מאמר  בו מצאתי את הנתונים האלה נאמר כי בעקבות עודף התיירים, הקרקעית של האגמים מזדהמת והם מאבדים את צבעם הכחול והיפה. השבילים נשחקים בכבדות תחת רגליהם של אלפי מבקרים. במהלך תקופת השיא, הליכה במסלול הראשי סביב האגמים מרגישה כמו ללכת ברחוב הראשי של סופיה, רחוב ויטושקה. בנוסף, היו תוכניות פיתוח גדולות לאזור אבל בגלל המשבר הכלכלי הן נזנחו. החברה שמפעילה את הרכבל התעלמה מחוקים מסוימים וזה

הוקאידו – Hokkaido נהנתי למרות שלא ראיתי דובים

תמונה
לאחר השחרור מצה"ל, החליטה ביתי הבכורה לטייל ביפן. היא אספה מידע, בדקה וחקרה, הזמינה כרטיסי טיסה, מקומות לינה וכרטיסי נסיעה ברכבת, תכננה את המסלול והשאירה לה גם מקום לספונטניות. היא טיילה כמעט חודשיים, בתקופת פריחת הדובדבן (מרץ-מאי), במקומות מאד תיירותיים וגם בכאלה שפחות מוכרים,  לרוב לבד בתחבורה ציבורית.  את השבועיים האחרונים של הטיול הקדישה לאי הצפוני של יפן - הוקאידו Hokkaido . מהתמונות ששלחה בוואטסאפ המשפחתי במהלך הטיול, לא הצלחתי להחליט האם האי הזה מושך אותי. אז ישבתי איתה לשמוע קצת יותר לעומק על הטיול בהוקאידו. מה אני חושבת עכשיו על הוקאידו? תקראו בהמשך. מה גרם לך להחליט לטייל בהוקאידו?   ה טבע . הבנתי שהטבע, הן באי הצפוני והן באי הדרומי,  פראי, שונה ומיוחד.   בחרתי לטייל באי הצפוני כי  בעקבות רעידת אדמה גדולה  באי הדרומי,  התשתיות והאטרקציות (רכבות, מקדשים וכו') באי הזה לא עבדו היטב או היו סגורים לרגל שיפוצים. רציתי לטייל בשמורת טבע שיש בה דובים. בהוקאידו יש מספר שמורות טבע כאלה. תכננתי לבקר בשמורת דובים גדולה שנמצאת במרכז האי אבל בשמורה הזאת בתי המלון היו מאד יקרים. ב