דילוג לתוכן הראשי

ראש פינה – האגדה על הבית האמריקאי

הבית האמריקאי אתר השחזור ראש פינה

שנת 2000 - הפתעה 

היא טיפסה לאט במדרגות התלולות. מדי פעם עצרה להסדיר את נשימתה ולהתבונן. היא ניסתה להזכר במראה של המקום כפי שהיה בפעם האחרונה שראתה אותו, רגע לפני שעזבו הכל מאחוריהם ופתחו דף חדש. מול הדלת הגדולה נעמדה לרגע, להסדיר נשימתה ולארגן מחשבותיה וזכרונותיה. היא דפקה על הדלת, מקווה שמישהו יפתח. הם לא תאמו את הביקור ולא ידעו דבר על דייריו החדשים של המבנה. היא רק ראתה שהוא משוחזר ומטופח והרגישה שהאווירה סביבו נעימה, משרה רוגע ושלווה. 

אתר השחזור ראש פינה

הטלפון צלצל צילצול רם וקצר רוח. הוא התרומם לאט מהספה תוהה מי מתקשר אליו בשעה כזאת. בתקופה האחרונה הטלפון צלצל לעיתים נדירות. כולם כל כך עסוקים ואין להם זמן לדבר עם זקן שכמותו. הוא הרים את השפורפרת:

Hello” 

איסמעיל?

נשימתו נעצרה, שנים רבות עברו מאז שקראו לו ככה. הקול נשמע מוכר ולא מוכר, עם מבטא שלא הצליח לזהות. 

"מין הדא?

".... אחותך

1875-1878 - הקמת גיא אוני 

"בחלומי אני רואה יישוב יהודי חקלאי. יישוב בו יהודים יעבדו את האדמה, יזרעו, יקצרו, ישתלו עצי פרי וירעו צאן..." נאמתי בפני השר משה מונטיפיורי ונכבדי צפת עם כל המרץ והלהט שחשתי. השתדלתי להכניס לנאום את רוח התחייה שפעמה ודחקה בי לפעול, את ההתלהבות ותחושת השליחות שמילאו אותי. כל אלה דחפו אותי לדבר בכינוס הזה בו דנו השר מונטיפיורי ונכבדי עירי בדרכים להבראת היישוב. עשיתי זאת למרות ואולי בשל גילי הצעיר. 

נחל ראש פינה

אלעזר רוקח הטיף לעידוד עבודת האדמה כדרך להבריא את הישוב היהודי בארץ ישראל, בכל דרך שמצא, כולל הוצאת החוברת "מצב צפת ותושביה האשכנזים". הוא נלחם באנשי הישוב הישן ובדרך בה חולקו כספי התרומות שנאספו מיהודי התפוצות. אלעזר לא נרתע מפני תגובות האיבה והרדיפות שהיו מנת חלקו ולא נתן לשום דבר לעצור אותו גם לא לעובדה שהתורכים, ששלטו בארץ, הגבילו את רכישת הקרקעות למי שאינו נתין עות'מאני. לבסוף הוא זכה לממש את חלומו. האגודה בראשה עמד, ושהיו חברות בה משפחות אחדות מצפת, רכשה כמחצית מאדמות הכפר ג'עוני (כ 4000 דונם). 

המתיישבים היהודים התמקמו והתחילו לעבד את האדמה. הם קראו לישוב החדש "גיא אוני", שם שדומה בצליל לשם הכפר הערבי ומשמעותו "מקור כוחי". הם העדיפו להתיישב בסמוך לכפר ג'עוני בגלל המצב הביטחוני המתוח. הקרבה אפשרה להם להנות מחסותו של המוכתר המקומי, שתיחזק קשרים הדוקים ויציבים עם השלטון העות'מאני. כבר מההתחלה מתיישבי גיא אוני נתקלו בקשיים רבים; מחלות קשות, בצורת ורעב. בשל הקשיים, מרבית המשפחות חזרו לצפת והמשיכו לחיות בחסות כספי החלוקה במקום לחיות מעבודת האדמה. 

נחל ראש פינה

אלעזר יצא לאירופה במטרה לגייס כספים לטובת הפרויקט שלו והתמקם ברומניה. 

שנת 1882 – ראש פינה נוסדת 

"בדמעות גיל הלכנו אחרי המחרשה, בראותנו שחלומנו הגדול, לשבת על אדמת ארץ אבותינו ולעבוד אותה במו ידינו – התקיים". כך כתבתי ביום החריש הראשון שהתרחש בנר שביעי של חנוכה. התרגשות עזה אחזה בי. נזכרתי בתלאות הרבות שעברתי, אני דוד שו"ב מהעיירה מוינשט שברומניה, מיום בו קיבלתי עלי את המשימה לצאת ולתור את ארץ ישראל במטרה לאתר קרקע לרכישה. קרקע עליה תוכל אגודת "חבורה יישוב ארץ ישראל על ידי עבודת אדמה" להקים יישוב יהודי חקלאי. סיירתי ברחבי הארץ בחברתו של ידידי דוד בוקשתתר ולבסוף בחרנו לקנות את אדמות גיא אוני. משך את ליבנו הנוף הנפלא, ביום בהיר אפשר לראות את פסגת החרמון המושלגת. הקרבה למעיין שמספק מים חיים עודדה אותנו. לכפר ג'עוני היו שלושה מעיינות ואדמה פוריה שהתאימה לחקלאות. מצאתי יתרון גם במגורים בשכנות לכפר הערבי ג'עוני, שתושביו היו עובדי אדמה ויכלו לסייע לנו הן בעבודת האדמה והן בהתגוננות משותפת מפני התקפות שודדים שפעלו באזור. 

תצפית מראש פינה

כאשר הגיעו משפחות המתיישבים מרומניה הן החליטו לשנות את שם המקום וקראו לו על פי הפסוק מתהילים: "אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה". כשנה לאחר שראש פינה נוסדה, הגיע לביקור במושבה הברון אדמונד דה רוטשילד והחליט להעניק לה את חסותו. הוא רכש אדמות והקים מבני ציבור בינהם בית כנסת מפואר, בתי פקידים ורופאים וגן יפהפה. תחת חסותו המושבה החלה לפרוח. 

בית כנסת אתר השחזור ראש פינה

הברון רוטשילד מינה את דוד שו"ב כמנהל בית הספר. על כך כתב שו"ב: 

"הייתי הראשון בגליל העליון, שהתחיל ללמד בבית הספר על פי השיטה של עברית בעברית. נקל להבין עד כמה קשתה עלי העבודה אז, עת שחסרו גם הספרים האלמנטרים, והוכרחתי לסדר בעצמי את שיעורי הלימודים בכתב. בכלל לא הייתה עוד השיטה הזאת מפותחת למדי כדי ללמד על פיה את הילדים ששפתם הייתה שפת הז'רגונית. נלחמתי בכל מאמצי כוחי בכל המפריעים, הן צד הלימודים עצמם והן מצד האבות, אשר התנגדו לשיטה זו שלא הורגלו בה, וגם השפה לא ידעו". 

בשנת 1900 מנתה המושבה למעלה מ-500 נפש, החקלאות פרחה ובתי החרושת שגשגו, בבית הספר למדו ודיברו עברית ונדמה היה שהמושבה עולה על דרך המלך. אבל משברים חברתיים וכלכליים והפסקת תמיכת הברון הביאו לסגירת מפעלי התעשייה. 

שנת 1938 – הקמת "הבית האמריקאי" 

לופטי ג'אלבוט הסתובב על צלע ההר המשקיף על העמק בין בתי הכפר הקטנים העשוים בוץ וחימר ובין בתי המושבה החדשים, בתים שנבנו מאבן גיר ועליהם גג רעפים משופע. ג'אלבוט חלם על בית מידות בנוי אבני בזלת שחורות מסותתות עם גג שטוח ועם מרפסות בולטות שפונות לנוף העמק והרמה, בית בו יוכל לארח אנשים רבים. במרתף הבית תכנן לבנות טחנת קמח. 

ראש פינה

מי באמת בנה את "הבית האמריקאי"? יש מספרים שהבית נבנה על ידי ערבי עשיר בן הכפר ג'עוני, שעבר לאמריקה, עשה בה חיל, התעשר וחזר לכפרו. סיפור מפורט יותר טוען שקראו לו עבדו והוא גויס כפועל לשדות הכותנה באמריקה. הוא הצליח לעבור מעבודה פיזית בשדות לעבודה במסחר וכך צבר את הונו. יש אומרים שהבית נבנה על ידי מוכתר הכפר שחלם להקים מלון אורחים. במהלך בנית הבית הוא התרושש ולא סיים את הבניה. לפי סיפור אחר, בנה אותו אחיו של השייח' עלי ג'אלבוט, מוכתר הכפר, ובדירות גרו משפחות שונות בשכירות. לאח היו קשרים מצוינים עם אנשי ראש פינה והוא סייע ושמר עליהם בזמן פורענויות. 

 שנת 1948 – נטישת ג'עוני 

ילדים שיחקו בחצר. בועטים בכדור סמרטוטים. כלבים נבחו. כביסה התנפנפה על החבל וקולות המואזין נשמעו מהמסגד הסמוך. בתוך הבית הנשים ארזו במהירות מעט בגדים ומזון. העתיד היה מעורפל והן שוחחו מהר ובשקט חוששות ממה שיקרה בימים הקרובים. הרוחות הסוערות לא פסחו על הכפר שלהן. הן ידעו שמלחמה גדולה קרבה ובאה. מלחמה זה עניין גדול לגברים, לא לנשים וילדים. הגברים התלהבו והתרברבו. הנשים מפוחדות התאמצו להתכונן ולגונן על הילדים כמה שאפשר מפני החדשות המדאיגות. שיהנו עוד כמה ימים מילדות תמימה של משחק וצחוק. הן ידעו שהמלחמה תמחק את זה מהר. מחכים להם ימים של בהלה, בלבול ובלאגן. 

חורבות ג'עוני

למרות שבין תושבי ג'עוני לאיכרי ראש פנה שררו יחסי שכנות טובה, הם נטשו את כפרם. חלק מתושבי ג'עוני ברחו ללבנון והתמקמו במחנות הפליטים, אחרים נדדו לישובים אחרים. הם האמינו שיוכלו לחזור לכפרם לאחר שהסורים יכבשו את השטח. גם ג'אלבוט עזב את ג'עוני בזמן המלחמה. הוא עבר ללבנון ומשם לדמשק. כעבור תקופה קצרה היגר לקנדה, ושם גם נפטר. ידידיו קראו לבית הגדול שבנה "הבית האמריקאי" בשל העובדה שהאיש היגר לאמריקה. הבית האמריקאי לא נפגע במלחמה. הוא נותר השריד היחיד לבתי הכפר ג'עוני. הבית עמד כל השנים שומם, נטוש ומוזנח עד ש... 

 מרץ, שנת 1999 - חנוכת בית מפנה 

אהרון ברנזון, ראש מועצת ראש פינה באותה תקופה, הציע לד"ר חנה אלונים את הבית כמשכן לעמותת "מפנה" המטפלת בפעוטות המאובחנים בספקטרום האוטיזם. העמותה החלה את פעילותה בשנת 1987 בחיפה. בשנת 1992 עברה הפעילות לראש פינה. את הכסף לשיפוץ תרמו קרנות משוויץ ולכן הבית שינה את שמו מהבית האמריקאי לבית השוויצרי. 

בית מפנה אתר השחזור ראש פינה

 הבית משמש את העמותה לטיפול הדרכה ומחקר. עוד על גישת מפנה אפשר לקרוא באתר של העמותה

שנת 2000 – ביקור מפתיע 

בחלל הכניסה של בית מפנה נשמעה דפיקה בדלת. אחד מאנשי הצוות ניגש לפתוח. בפתח עמדו איש ואישה מבוגרים, לבושים בבגדים ערביים מסורתיים. הם הוזמנו במאור פנים להכנס לחדר האורחים שם הוצעו להם משקה וכיבוד קל. הם סיפרו שהם אזרחי סוריה שהגיעו לישראל דרך ירדן ושיתפו בקורות חייהם. מרגש במיוחד היה סיפורה של האישה, היא סיפרה שזה הבית בו נולדה וביקשה לסייר במבנה. אביה היה המוכתר שבנה את הבית. ד"ר חנה אלונים נדהמה מכך שהאישה זכרה במדויק כיצד נראה הבית לפני השיפוץ. 

הבית האמריקאי אתר השחזור ראש פינה

לקראת סוף הפגישה המרגשת נזכרה חנה במפגש מפתיע שהתרחש כמה שנים קודם לביקור, וקודם לשיפוץ הבית האמריקאי. אדם מבוגר הופיע ושאל על הבית האמריקאי. הוא סיפר שהוא אזרח קנדי ושאביו הוא זה שבנה את הבית. המבקר המסתורי השאיר כרטיס ביקור והלך. האישה נראתה מאד נסערת מהמידע וכשראתה את השם על כרטיס הביקור התעלפה. הסתבר שבשנת 1948, כאשר הם עזבו את הבית, האח נעלם. כל השנים שעברו מאז הם חשבו שהוא מת. ביוזמת ובעידוד צוות מפנה, האישה התקשרה לאחיה. האירוע של האיחוד המשפחתי היה מרגש עד מאד. 

כאשר הסתיים הביקור האישה חיבקה את חנה ואמרה לה שהיא מאד שמחה על כך שהבית משמש לטיפול בפעוטות עם אוטיזם. המעגל נסגר. 

ראש פינה

אני שמחה ומתרגשת מכך שאתם מלווים אותי, קוראים על הטיולים שלי ואת ההגיגים שלי. זה לא מובן מאליו וממלא אותי באושר. לקבלת הודעה במייל כל פעם שאני מפרסמת פוסט חדש בבלוג (לא יהיו הודעות אחרות, מבטיחה!) הכניסו את כתובת המייל שלכם בתיבה למטה. תודה.

אני רוצה לקבל גלויות חדשות 

       


תגובות

  1. איזה סיפור מרגש ויפה. יש משהו מיוחד בראש פינה עם שלל סיפוריה. זוכרת את המבנה הזה מהפעם האחרונה שטיילנו שם, רק לא הכרתי את הסיפור שמאחוריו.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה ליען, ראש פינה עשירה בסיפורים וכיף לטייל בין הבתים העתיקים והיפים.

      מחק
  2. התרגשתי מאוד לקרוא את הסיום המפתיע. זכות גדולה גם בשבילך לעבוד בבית ההיסטורי הזה ולעשות טוב לילדים אוטיסטים.
    הסיפורים על גיא אוני הזכירו לי כמה דמעות הזלתי פעם בקריאת הספר של שולמית לפיד.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה זיוה, אני גם מרגישה שזאת זכות גדולה לעבוד במפנה והבית המיוחד הזה מוסיף המון לאווירה. הסיפור של המפגש והאיחוד המשפחתי מרגש ומשמח.

      מחק
  3. סיפור ממש מעניין. תודה עליו :)

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה אורה, מרגע ששמעתי את הסיפור חיכיתי לרגע המתאים כדי לשתף אותו.

      מחק
  4. וואו יפעת, סיפור ממש מרגש, וכתבת אותו נהדר!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה יעל, אני שמחה שאהבת את הסיפור

      מחק

הוסף רשומת תגובה

Popular Posts

הי דרומה לאילת!

עכו על גלי הזיכרון