דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית זיכרון ילדות

עכו על גלי הזיכרון

תמונה
מה גורם לנו להיזכר פתאום בחוויה מהעבר? לפעמים זה שיר ששמענו, לפעמים ניחוח שהרחנו או מקום שביקרנו בו. כאשר ישבתי לכתוב על החוויות שלי מהביקורים בעכו, שטפו אותי, בזה אחר זה, גל ועוד גל של זכרונות. גלשתי בהנאה על גלי הזכרון.  זכרון ראשון -  פסטיבל עכו לתיאטרון אחר הזמן - אמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, כיתה י' (כנראה), חול המועד סוכות.    המקום - סמטאות עכו העתיקה ליד אולמות האבירים . האירוע - פסטיבל עכו לתיאטרון אחר . דמיינו חבורה של נערות צעירות שמעבירות את רוב ימיהן בקיבוץ שקט ומנומנם. דמיינו אותנו נוסעות בתחבורה ציבורית מהקיבוץ בדרום, צפונה עד לעכו, ללב חגיגת הפרינג', לפסטיבל עכו לתאטרון אחר. למה נסענו?  עכו היתה עיר רחוקה שלא עניינה אותנו ביומיום,  תאטרון ...  אולי עניין קצת,   אבל פסטיבל אחר מאד עניין אותנו . ובעיקר הזדהנו עם מילות השיר שסינדי לאופר שרה באותן שנים: Oh girls just wanna have fun... אז נסענו בשביל החוויה, לא כדי לראות הצגות תאטרון אחר. אני חושבת שנכנסנו להצגה אחת. רוב הזמן שוטטנו בחוץ בין דוכני המזכרות, מופעי רחוב ואירועי חוצות, בתוך ההמולה הזרה

הי דרומה לאילת!

תמונה
זריחה מעל ים סוף עברה יותר משנה מהחופשה הזוגית האחרונה שלנו. בפברואר 2020, רגע לפני שהתיירות העולמית שותקה, בילינו סופ"ש ארוך בלוצרן, שוויץ . עברה שנה ...  והצורך בשינוי  ביחד עם  האווירה האביבית דחפו אותנו לצאת לסופ"ש זוגי בארץ. התכנית היתה לצאת למסע (מקוצר) מים לים. בשבועות האחרונים תוכניות תוכננו ומקומות לינה הוזמנו, אבל... מזג האוויר לא התיישר עם התוכניות שלנו. יום חמישי (היום הראשון של המסע) הסתמן כיום גשום. חיכינו עם ההחלטה ובסוף, עם קצת עזרה מבחוץ, יומיים לפני היציאה לטיול החלטנו לשנות כיוון. שאלתי את בן זוגי מה הוא הכי רוצה והתשובה המפתיעה היתה לצלול באילת. עיון ביומן הצלילות גילה לנו שכבר 15 שנה לא צללנו. בדיקה באתרים של מועדוני צלילה הבהירה שאחרי גיל 50 זה לא כזה פשוט לבוא ולצלול, יש פרוצדורות . כביש 90 - שלושה ימים ביום אחד ים סוף בכל אופן, הרעיון לטייל באזור אילת הדליק אותנו והחלטנו לזרום איתו. כנרת יצאנו ביום חמישי לפנות בוקר. את הזריחה  ראינו   כשחלפנו לאורך הכנרת, כוס קפה של בוקר שתינו מול ים המלח ואחה"צ כבר שתינו קפה מול הים האדום. ביום אחד עברנו לי

ים בחורף

תמונה
  בעקבות הגשמים הרבים שירדו לאחרונה, שאחד המוקדים שלהם היה אזור ניצנים, נסענו לראות את חוף הים. חוף ניצנים הוא החוף של ימי ילדותי ובעיקר נעורי. ביליתי שעות רבות כל קיץ בחוף. אני אוהבת את הים, את המים המלוחים, את הגלים, את החול, את השקט, את הצדפים, את הסלעים, את האופק שנפתח למרחקים ואת הפנטזיות על המדינות שמעבר לים. הים מושך אותי לשחות בין גליו, להלך על החול לאורך חופיו, לאסוף צדפים, לתפוס רגעים, תמונות, מראות, מזכרות, אוצרות. לשבת בשקט ולנשום עמוק ולאט, בנחת, ברוגע, להקשיב. הים הוא מקום נפלא להוות, לחיות את הרגע בלי עבר ובלי עתיד, לנקות את הראש מהדאגות ולהתמלא שלווה. סערה בביקור החורפי הזה היתה פחות שלווה ויותר פליאה לנוכח איתני הטבע וכוחותיו. כמויות החול שנעלמו במקום אחד והצטברו במקום אחר. הסככות שנפלו, העמודים שעמדו עקומים וערומים. דרומית לחוף המסודר נמצא השפך של ואדי אבטח, נחל אכזב שזורם רק בעת שגשמים חזקים יורדים בשטח הניקוז שלו. שימו לב: מדרום לחוף הרחצה נמצא שטח אש פעיל. אין ללכת מחוף ניצנים לכיוון אשקלון ללא אישור בטחוני . הואדי שינה את נתיבו, זרם בעוצמה לים תוך שה