ים בחורף

 

בעקבות הגשמים הרבים שירדו לאחרונה, שאחד המוקדים שלהם היה אזור ניצנים, נסענו לראות את חוף הים. חוף ניצנים הוא החוף של ימי ילדותי ובעיקר נעורי. ביליתי שעות רבות כל קיץ בחוף. אני אוהבת את הים, את המים המלוחים, את הגלים, את החול, את השקט, את הצדפים, את הסלעים, את האופק שנפתח למרחקים ואת הפנטזיות על המדינות שמעבר לים.

הים מושך אותי לשחות בין גליו, להלך על החול לאורך חופיו, לאסוף צדפים, לתפוס רגעים, תמונות, מראות, מזכרות, אוצרות. לשבת בשקט ולנשום עמוק ולאט, בנחת, ברוגע, להקשיב. הים הוא מקום נפלא להוות, לחיות את הרגע בלי עבר ובלי עתיד, לנקות את הראש מהדאגות ולהתמלא שלווה.

סערה

בביקור החורפי הזה היתה פחות שלווה ויותר פליאה לנוכח איתני הטבע וכוחותיו. כמויות החול שנעלמו במקום אחד והצטברו במקום אחר. הסככות שנפלו, העמודים שעמדו עקומים וערומים.

דרומית לחוף המסודר נמצא השפך של ואדי אבטח, נחל אכזב שזורם רק בעת שגשמים חזקים יורדים בשטח הניקוז שלו.

שימו לב: מדרום לחוף הרחצה נמצא שטח אש פעיל. אין ללכת מחוף ניצנים לכיוון אשקלון ללא אישור בטחוני.

הואדי שינה את נתיבו, זרם בעוצמה לים תוך שהוא חופר לו מסלול חדש. גם הוא הפך את החוף לשונה ולא מוכר. הנחל הזכיר לי את השיר חופים של נתן יונתן.  

חוֹפִים הֵם לִפְעָמִים גַּעְגּוּעִים לְנַחַל.

רָאִיתִי פַּעַם חוֹף שֶׁנַּחַל עֲזָבוֹ

עִם לֵב שָׁבוּר שֶׁל חוֹל וַאֶבֶן.

וְהָאָדָם, וְהָאָדָם

הוּא לִפְעָמִים גַּם כֵּן יָכֹל לְהִשָּׁאֵר

נָטוּשׁ וּבְלִי כֹּחוֹת

מַמָּשׁ כְּמוֹ חוֹף.

 

גַּם הַצְּדָפִים

כְּמוֹ חוֹפִים, כְּמוֹ הָרוּחַ

גַּם הַצְּדָפִים הֵם לִפְעָמִים גַּעְגּוּעִים

לַבַּיִת שֶׁתָּמִיד אָהַבְנוּ

אֲשֶׁר הָיָה וְרַק הַיָּם

שָׁר לְבַדּוֹ שָׁם אֶת שִׁירָיו

כָּךְ בֵּין צִדְפֵי לִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם

שָׁרִים לוֹ נְעוּרָיו.

 געגועים...נעורים

בילדותי החוף היה בתולי ומבודד. בנעורי החוף השתנה; נכבש כביש גישה, נבנו סככות, סוכת מציל ורחבה מרכזית. כנערה ביליתי שעות רבות בחוף. לא זכור לי שידענו על הנזקים שבחשיפה ממושכת לשמש במיוחד בשעות הצהרים. כן זכור לי שיכולתי להיות בים עם לבוש מינימלי ולהשתזף עד לקבלת צבע שוקולד עשיר. זכורים לי גם קומזיצים בלילות. ישבנו במעגל מסביב למדורה או שכבנו על הגב בתוך שק שינה, מביטים בכוכבים ומחכים לבקש משאלה כשאחד מהם יפול ("הלוואי ש... יאהב אותי"). כמו הגאות והשפל בים, כך עלו וירדו מושאי אהבת נעורי הבוסרית, התמימה והמשתוקקת.

באתר של רשות הטבע והגנים כתוב כי " שמורת ים חולות ניצנים ושמורת ים אבטח מגינות על בית הגידול החולי התת-ימי בין אשדוד לאשקלון. הן מכילות אזורי אומנה לדגים צעירים ואתרי הזדווגות של צבי ים חומים וירוקים, כאשר הנקבות מטילות את ביציהן בחופים הסמוכים." 

 כנרת

בעקבות הגשמים הרבים שירדו לאחרונה, שאחד המוקדים שלהם היה אזור הכנרת, נסענו לראות אותה, את הכנרת. מאז ומתמיד העדפתי את הים התיכון ופחות אהבתי והתחברתי לכנרת. הכנרת היתה חלקה, מתוקה ורעשנית, לחופיה אבנים במקום חול, בקיצור לא לטעמי.

בחורף של שנת 1987-1988 ירדו גשמי ברכה ומפלס הכנרת עלה. באותו חורף נסעתי פעמים רבות ליד הכנרת וראיתי בהשתהות איך היא מתמלאת מים. גם החורף של שנת 1991-1992 בורך בגשמים רבים וגם בו נסעתי לא פעם לאורך הכנרת. בחורף הזה המפלס עלה, עליה דרמטית של 4 מטרים. אני זוכרת מראות לא הגיוניים של עצים שקועים במים רחוק מקו החוף.

בתקופה שלפני מתקני ההתפלה, מצב מפלס הכנרת השפיע על מצב הרוח הלאומי. התלות בכנרת כמאגר המים העיקרי גרמה למעקב, מעט חרדתי, אחר המפלס שזגזג בין קווים אדומים ושחורים. נכון לשנת 2018, בישראל פועלים חמישה מפעלי התפלה גדולים לאורך חופי הים התיכון ומתקני התפלה קטנים יותר, שמספקים כ-50 אחוז מכלל התצרוכת וכ-80 אחוז מכמות המים שמסופקת לצרכנים במגזר הפרטי והתעשייתי. בנוסף להתפלה, ישראל נחשבת למעצמה גם בהשבת מי קולחין – טיהור שפכים וניצולם, בעיקר לטובת החקלאות. ישראל ממחזרת כ-75 אחוז מהשפכים שלה. כל זה אפשר להפחית את עומס השאיבה מהכנרת.

נסענו סביב הכנרת ועצרנו לכמה תצפיות בנקודות שונות. מזג האויר היה אפרורי וגשם טפטף מפעם לפעם. נהנינו מהחוויה של הטיול החורפי בכנרת השופעת מים.

אנקדוטה

חוף ניצנים קשור לשתי פרשיות היסטוריות. הראשונה התרחשה ב- 12 במרץ 1947. ספינת המעפילים "שבתאי לוז'ינסקי" עגנה בחוף. זאת היתה אחת מספינות המעפילים האחרונות שהצליחו להגיע לחופי הארץ. הבריטים מנעו את עגינתן של ספינות מעפילים רבות. חיילים בריטיים צרו על המעפילים, שהתערבבו בתושבי האזור. כאשר נשאלו האנשים לזהותם השיבו "אני יהודי מארץ ישראל". הבריטים עצרו 900 איש שהובלו לחיפה, ומרביתם גורשו למחרת היום למחנות בקפריסין (כולל תושבים שזוהו בטעות כמעפילים). על פרשה זו, ככל הנראה, כתב חיים חפר את שירו "שושנה" (שמה המקורי של הספינה היה "סוזנה" ואנשי "המוסד לעלייה ב'" כינו את הספינה בשם "שושנה").

הפרשה השנייה אירעה בחוף ב- 30 במאי 1990. מחבלים שיצאו בספינות מלוב הגיעו בחג השבועות לחוף ניצנים. פיגוע הטרור סוכל ובחילופי האש עם כוחות צה"ל נהרגו ארבעה מחבלים ושנים עשר נוספים נשבו, ללא נפגעים לכוחותינו.

⧫ חלק מהאנשים מכירים את חוף ניצנים בזכות תוכניות הגמר של כוכב נולד (בעונות הראשונות) או בזכות פסטיבל בומבמלה שגם הוא התקיים בחוף.

המלצות לטיולים באזור

מי שמחפש יותר מסתם רביצה על החוף יכול לצאת למסלול הליכה בחולות ניצנים. שמורת הטבע חולות ניצנים היא שמורת החולות הגדולה ביותר במישור החוף. חשוב לשים לב שחלק משטח השמורה (מדרום לכביש הגישה לחוף) הוא שטח אש סגור למטיילים. בתוך השמורה כדאי לבקר באתר ניצנים הישנה (כיום מתחם בית ספר שדה שקמים והיישוב ניצן). ליד נמצאת חורשת אקליפטוסים שמשמשת כחניון יום/לילה ובה יש גם שלטים בהם הסברים על השמורה. אטרקציה נוספת שנמצאת בסמוך לחוף ניצנים היא הבריכות הידועות בשם בריכות ניצנים. בעבר פעלה באזור מחצבת כורכר. במשך שנים חצבו עד שהגיעו למפלס מי התהום. המים הציפו את המחצבה וכך נוצרו הבריכות. אפשר לטייל סביב הבריכות, לתצפת על הציפורים ובעלי החיים שבמקום ולהנות מהנוף המיוחד שהתהווה במקום.

המקומות האלה שזורים בזכרונותיי וסיפרתי עליהם בפוסט נוף ילדותי. 

אתם מוזמנים לקרוא גם את הפוסט מסע מבית לים.

אני שמחה ומתרגשת מכך שאתם מלווים אותי, קוראים על הטיולים שלי ואת ההגיגים שלי. זה לא מובן מאליו וממלא אותי באושר. לקבלת הודעה במייל כל פעם שאני מפרסמת פוסט חדש בבלוג (לא יהיו הודעות אחרות, מבטיחה!) הכניסו את כתובת המייל שלכם בתיבה למטה. תודה.

אני רוצה לקבל גלויות חדשות 

כתובת מייל