דילוג לתוכן הראשי

פוסטים

עכו על גלי הזיכרון

תמונה
מה גורם לנו להיזכר פתאום בחוויה מהעבר? לפעמים זה שיר ששמענו, לפעמים ניחוח שהרחנו או מקום שביקרנו בו. כאשר ישבתי לכתוב על החוויות שלי מהביקורים בעכו, שטפו אותי, בזה אחר זה, גל ועוד גל של זכרונות. גלשתי בהנאה על גלי הזכרון.  זכרון ראשון -  פסטיבל עכו לתיאטרון אחר הזמן - אמצע שנות השמונים של המאה הקודמת, כיתה י' (כנראה), חול המועד סוכות.    המקום - סמטאות עכו העתיקה ליד אולמות האבירים . האירוע - פסטיבל עכו לתיאטרון אחר . דמיינו חבורה של נערות צעירות שמעבירות את רוב ימיהן בקיבוץ שקט ומנומנם. דמיינו אותנו נוסעות בתחבורה ציבורית מהקיבוץ בדרום, צפונה עד לעכו, ללב חגיגת הפרינג', לפסטיבל עכו לתאטרון אחר. למה נסענו?  עכו היתה עיר רחוקה שלא עניינה אותנו ביומיום,  תאטרון ...  אולי עניין קצת,   אבל פסטיבל אחר מאד עניין אותנו . ובעיקר הזדהנו עם מילות השיר שסינדי לאופר שרה באותן שנים: Oh girls just wanna have fun... אז נסענו בשביל החוויה, לא כדי לראות הצגות תאטרון אחר. אני חושבת שנכנסנו להצגה אחת. רוב הזמן שוטטנו בחוץ בין דוכני המזכרות, מופעי רחוב ואירועי חוצות, בתוך ההמולה הזרה לי

מים פרחים ופרות, טיולי יום בנחלי הגליל

תמונה
חורף סגרירי וסגור בחורף הזה היו לא מעט ימים גשומים. לאחר מספר ימי גשם, האדמה רוויה ולא סופגת עוד את המים שיורדים עליה. המים, מצידם, מתחילים לזרום מפסגת ההר עליה אני גרה, למטה לכיוון הים. בדרך נאספים הזרמים הקטנים ומתנקזים לפלג משמח שצליל זרימת המים בו הוא מוזיקה ערבה לאוזניי. הפלג זורם במורד ההר לצד הכביש ואז חוצה אותו בתעלות פעם לצד אחד ופעם לצד השני ולחורש שמקיף את הישוב שלי.  אני גרה בישוב קטן על פסגת הר בלב הגליל. אחד מהיתרונות של מגורים במקום כזה הוא שכמה מטרים מהבית שלי גדל חורש טבעי, פראי ופרוע של עצי אלון, חרוב ואלה. בחורש המים זורמים להם בעליצות ובחופשיות, מקפצים על האבנים, מחליקים על הסלעים, עוקפים מכשולים, סוחפים איתם עלים, ענפים וגם כמה בקבוקים ריקים שהתגלגלו במקרה, או שלא. התמריץ שלי לצאת לטייל בחוץ בכל מזג אויר הוא הצורך של הכלב המשפחתי לפרוק אנרגיות ולהתרוקן. אני נועלת מגפים ויוצאת איתו גם כשבחוץ מטפטף. לפעמים הטפטוף מתחזק והופך לגשם. אנחנו אוהבים ללכת בתוך הנחל הזורם (אם כי היו מקרים בהם לא הערכתי נכונה את עומק המים) ולהתבצבץ בבוץ. אני נהנית לחגוג ככה את החורף ומחכה ל

הי דרומה לאילת!

תמונה
זריחה מעל ים סוף עברה יותר משנה מהחופשה הזוגית האחרונה שלנו. בפברואר 2020, רגע לפני שהתיירות העולמית שותקה, בילינו סופ"ש ארוך בלוצרן, שוויץ . עברה שנה ...  והצורך בשינוי  ביחד עם  האווירה האביבית דחפו אותנו לצאת לסופ"ש זוגי בארץ. התכנית היתה לצאת למסע (מקוצר) מים לים. בשבועות האחרונים תוכניות תוכננו ומקומות לינה הוזמנו, אבל... מזג האוויר לא התיישר עם התוכניות שלנו. יום חמישי (היום הראשון של המסע) הסתמן כיום גשום. חיכינו עם ההחלטה ובסוף, עם קצת עזרה מבחוץ, יומיים לפני היציאה לטיול החלטנו לשנות כיוון. שאלתי את בן זוגי מה הוא הכי רוצה והתשובה המפתיעה היתה לצלול באילת. עיון ביומן הצלילות גילה לנו שכבר 15 שנה לא צללנו. בדיקה באתרים של מועדוני צלילה הבהירה שאחרי גיל 50 זה לא כזה פשוט לבוא ולצלול, יש פרוצדורות . כביש 90 - שלושה ימים ביום אחד ים סוף בכל אופן, הרעיון לטייל באזור אילת הדליק אותנו והחלטנו לזרום איתו. כנרת יצאנו ביום חמישי לפנות בוקר. את הזריחה  ראינו   כשחלפנו לאורך הכנרת, כוס קפה של בוקר שתינו מול ים המלח ואחה"צ כבר שתינו קפה מול הים האדום. ביום אחד עברנו ליד