מחשבות על שייט לאחר שבוע בסירת מפרשים
1. לא לתת לפחד שליטה
השייט הוא חוויה שבפעם הראשונה הוא כמו ארץ לא נודעת. לצד הסקרנות ויצר ההרפתקנות עלו בי חששות ופחדים. לא ידעתי איך אני ארגיש גם מבחינה פיזית, בחילות וכו' וגם האם אסתדר עם הסיטואציה הזאת. לפני כשלושים שנה הייתי כמה ימים על סירה בסיני. יצאנו משארם לספארי צלילות. אמנם, בניגוד לרוב משתתפי השייט הרגשתי מצוין וממש לא סבלתי מבחילות, אבל לא ידעתי אם זה יהיה כך גם הפעם. עברו הרבה שנים בהן, לדוגמא, היכולת שלי להסתדר עם מתקנים בפארק שעשועים פחתה מאד. אני מסתחררת רק מלהסתכל על קרוסלה. בשנים האחרונות בטיולים שלנו ביוון ובאיטליה שטתי כמה פעמים על מעבורת. אני מאד אוהבת את החוויה הזאת, אך זה כמובן לא בר השוואה לשייט בסירת מפרשים קטנה. מה שהכריע זו האהבה שלי לים, אז התגברתי על הפחד והסכמתי לצאת להרפתקה.
2. הרכב המשתתפים קריטי לחוויה מהנה
להיות שבוע שלם חמישה אנשים בתוך סירה לא גדולה זו משימה מאתגרת. היכולת להסתדר אחד עם השני, היכולת של כל אחד לדעת מתי הוא זקוק לזמן לעצמו ולקחת את הזמן הזה, ההתגייסות למשימות השונות, נדיבות, רגישות, הקשבה, התחשבות וכבוד. גם תחומי עניין קרובים חשובים, כי חלק נכבד מהזמן יושבים ומשוחחים. אוכל טוב, אלכוהול במידה, משחקי קופסא (אנחנו הבאנו שש-בש ושם-קוד), הומור, כל אלה עוזרים להנעים את הזמן.
וגם רגעים של שקט בהם כל אחד לעצמו עם ספר או קצת בטלפון. כשמפליגים קרוב לחוף קולטים אינטרנט אז כדאי לעשות חבילת גלישה טובה. אנחנו קנינו בארץ e-sim שעבד מצוין. אני מודה על החברותא, על האנשים שהחוויה הזאת הפכה לכל כך טובה ושלמה בזכותם. נוצרה בסירה אווירה נעימה, מפרגנת, מאפשרת ומכבדת וגם מעניינת, מצחיקה ומהנה. ההרכב השתנה כל הזמן כשכל אחד מצא לעצמו את המינון שהתאים לו מבחינת התחברות והתבודדות.
3. גמישות
יש המון משתנים שלא תלויים בנו כמו תקלות טכניות לא צפויות. מזג האוויר מאד משפיע. כיוון הרוח ועוצמתה, גובה הגלים, כל אלה משפיעים על ההחלטה אם לעגון במפרץ או במרינה לאיזה כיוון להפליג? מתי לצאת? כמה זמן להישאר בעגינה? וגם מה עושים כשמגיעים למרינה בשעה מאוחרת אחרי שייט מפרך ומגלים שלא מוכנים להכניס אותנו לעגינה? זה קרה לנו בלרנקה ופשוט מצאנו מקום מוגן בקרבת המרינה וזרקנו עוגן. זה היה הלילה בו ישנתי הכי טוב בכל השבוע הזה. קיבלנו את המצב והסתדרנו בלי להילחם, להתבאס או להתייאש. אני ממליצה על: זרימה, קבלה, פתיחות לשינויים ומחשבה יצירתית כדי להתמודד עם מצבים כאלה של אי וודאות וחוסר שליטה.
4. גיוון
נהניתי מעגינה במרינה מפנקת, במפרץ תיירותי ובמפרץ שומם. כל אחת מהעגינות האלה איפשרו חוויות שונות והשילוב שלהן הוסיף עניין לחופשה. במרינה מסודרת אפשר ליהנות מהמתקנים שמיועדים לנוחות המתארחים, מהעגינה השקטה, מהאפשרות לצאת לטייל בעיר עם כל מה שיש לעיר להציע; בתי קפה, חנויות, מסעדות, טיילת, שיטוט ברחובות ועוד.
עגנו במרינה של לימסול שמזכירה את הנמל בצפון תל אביב ויש לה מתקנים מפנקים כולל קלאב-קאר להסעת המתארחים. ישבנו בבתי קפה, אכלנו בטברנות ונהנינו מהשפע שלימסול מציעה למבקרים בה (פירוט בסוף הפוסט).
בעגינה במפרץ הסירה מתנדנדת יותר, לי זה היה נעים כמו לישון בערסל. שחינו במי הים הצלולים או שטנו לחוף עם סירת מנוע קטנה שנמצאת על הסירה.
בדרך בין המפרצים מצאנו את "פלקור" הדרקון מהסרט "הסיפור שאינו נגמר"
המפרץ התיירותי (Pissouri Bay) הפתיע לטובה, אולי בגלל שלא היינו בשיא העונה ולכן לא הרגשנו צפיפות ועומס. היו מעט אופנועי-ים, סקי, סירות פדלים, אנשים ששחו במפרץ או טיילו ברגל למצוקים הלבנים שבקצה המפרץ. אנחנו נהנינו מטיול בעיירה ומישיבה בטברנה, שתינו בירה וצפינו בשמש שירדה לאט, צובעת את המפרץ באור רך.
במפרץ השומם (Melanda Avdimou bay) שלא היה לגמרי שומם נהנינו לטייל ברגל ולהכיר את הסביבה. התרשמתי מה"זולות" שאנשים בונים ומארגנים להם על צוק שמשקיף לים או בקרבת הים; סוכה, פינת ישיבה בחוץ, טאבון, בית קטן, לפעמים אוהל, סירה או גלשן, מיכלים גדולים לאגירת מים, צמחיה שנותנת צל ומגדירה את תחום המקום.
בטיול הרגלי הגענו למיצב אומנותי מעניין שנקרא Muntyan's Labyrinth ונוצר בשנת 2015 ע"י האמן פבל מונטיאן.
5. היופי שבפשטות
רוח מנשבת, שקיעות וזריחות, שמים זרועי כוכבים, אורות עיר מנצנצים, ציפור שנחתה לביקור ונשארה איתנו, דגים קופצים, צבע הים העמוק, מים צלולים במפרץ שניתן לראות דרכם את הקרקעית, מוזיקה נעימה בפלייליסט שהוכן מראש, שמש שמחממת את הגב, מקלחת ושירותים אחרי יום הפלגה, שחיה במים הקרירים והמרעננים. וכמובן כל הדברים שציינתי בסעיפים הקודמים. באמת שאני לא צריכה הרבה כדי להרגיש שבעה ומסופקת.
6. צוות מיומן ומנוסה
נותן בטחון שלא משנה מה יקרה הם יתגברו ויסדרו. זה חשוב במיוחד כשההפלגה היא בים ולא בין איים ומפרצים.
7. תובנה לסיום
ברור לי שמי שמרגיש לא טוב בהפלגה זה הופך את כל החוויה לסיוט. לשמחתי הרגשתי ממש טוב גם ברגעים בהם הים עלה, הרוח התחזקה והגלים טלטלו את הסירה. גיליתי שמה שעוזר לי ליהנות מהנדנוד של הסירה זה לשמור על גוף רפוי שמצטרף לתנועה ומתמזג עם הטלטול מבלי להתנגד, מבלי להתכווץ, להיות רכה ולא נוקשה וכך להשתלב בתנודות. אפשר לקחת את זה כתובנה לחיים? אולי. לדעתי בכל מסע אפשר ללמוד משהו על עצמי ועל דרכי בעולם. על התמודדות, על התגברות ועל התעצמות והתחזקות.
במהלך השבוע הזה הגענו 3 פעמים לעיר לימסול. השייט שלנו התחיל שם, באמצע השבוע העברנו לילה במרינה כי מזג האוויר לא התאים לעגינה במפרץ וזו גם היתה הנקודה בה התארגנו וממנה יצאנו להפלגה הארוכה חזרה ארצה. בלימסול ביקרתי לפני מספר שנים (מוזמנים ללחוץ על הקישור ולקרוא על החוויות שלי מהביקור בלימסול) ומאז אני מחבבת אותה.
יש לה טיילת יפה שמזמינה ללכת לאורכה
בניינים מעניינים אותם פוגשים פה ושם במהלך השיטוט בעיר
סמטאות מסקרנות שכיף לגלות מה מסתתר בהן
חנויות מיוחדות וגם כאלה רגילות עם כל הפיצ'יפקס שאפשר לקנות כמתנות אם ממש צריכים
מסעדות טעימות (זאת שבתמונה מאד מומלצת! אכלנו בה מבחר משובח של דגים ופירות ים)
ואומנות רחוב עשירה שנמצאת כמעט בכל פינה בעיר
אני מקווה שתבחרו להצטרף אלי גם בטיולים הבאים. בינתיים מוזמנים לקרוא עוד פוסטים על קפריסין:
יופי של תמונות, נראה מרתק לשוט לאי הקרוב בהרכב אינטימי
השבמחקתודה, ההרכב תרם המון להצלחת השייט. כיף לחוות אי שאני כבר מכירה והפעם מזווית שונה
מחק