גלויה

לפסגת הר טיטליס   Titlis הגענו ביום שישי. השתדלנו לצאת מלוצרן ברכבת מוקדמת (יחסית לחופשה). הנסיעה מלוצרן Lucerne לאנגלברג Engelberg יפה, היא אורכת 45 דקות ונותנת שהות להתרשם מהנופים הכפריים שלמרגלות האלפים. מתחנת הרכבת באנגלברג הלכנו קודם כל לחנות להשכרת ציוד ספורט. מצאנו את החנות  בגוגל כש חיפשנו מקום להשכרת סנדלי שלג ומקלות הליכה. עם הציוד ביד התחלנו לצעוד לעבר הרכבל שעולה לפסגה. מזל שהאוטובוס שעושה שאטלים חינם מהרכבת לרכבל עצר לידנו וחסך לנו כמה דקות הליכה. בירידה מהאוטובוס חשכו עינינו, התור לקניית הכרטיסים מילא את כל האולם ונשפך החוצה. המוני גולשים נדחקו בתור. אמנם רוב השוויצרים עמדו מנומסים בתור, אבל היו גם כאלה שנדחפו. אולי הם היו תיירים ולא שוויצרים, אני לא יודעת. התורים המשיכו גם בהמתנה לעליה לרכבל. שמענו מסביבנו אנשים מסננים בשקט "קטסטרוף" (במבטא גרמני או צרפתי). כנראה שהעומס נבע משילוב של  סוף השבוע,  יום עם מזג אוויר יפה ושלג טרי שירד יומיים קודם בעיקר בפסגות הגבוהות. שילוב זה גרם לגולשים רבים להגיע לאתר הסקי של הטיטליס.  TITLIS    בעצם, לפסגת ההר ממש, לא ה

השמש שקעה והספינה עגנה ברציף. ירדנו למזח, נהנים מהירח המלא שזרח והשתקף במימי האגם השקטים. פתאום מאי-שם הגיעו קולות רעש והמולה; תופים, חצוצרות וצלילים של המון... צוהל? או אולי מפגין בזעם? איך נדע? האם להתרחק או להתקרב? אימצנו את עינינו בחשיכה היורדת. התקרבנו לאט לכיוון ממנו הגיע הרעש, שהיה ממילא הכיוון אליו הלכנו. עוד אנשים סקרנים כמונו התקדמו לעבר הרעש שהתקרב והתבהר. מהעבר השני של הכביש ראינו, צועדת בתהלוכה, קבוצה גדולה של אנשים מבוגרים לבושים בתחפושות צבעוניות, עוטים מסכות גדולות על ראשם, חלקם מחזיקים ומנופפים בדגלים. חצינו את הכביש והצטרפנו לתהלוכה. ככל שהתקדמנו הצטרפו אלינו עוד ועוד אנשים. צעדנו בסמטאות העיר העתיקה עד שעברנו ליד המסעדה בה תכננו לסעוד בערב. התהלוכה המשיכה בדרכה ואנחנו, שמחים ועליזים, נכנסנו למסעדה. מה זה היה? לא יודעת. אולי הכנה לפסטיבל פאסנאכט Fasnacht שיתקיים בעיר שבועיים לאחר הביקור שלנו. למחרת נתקלנו בעוד חבורות מחופשות שצעדו בעיר. קצת מידע על הפסטיבל הזה כאן . לוצרן (בגרמנית Luzern , בצרפתית Lucerne ) אל לוצרן, עיר במרכז שוויץ, הגענו לחופשת סוף שבוע

לאחר השחרור מצה"ל, החליטה ביתי הבכורה לטייל ביפן. היא אספה מידע, בדקה וחקרה, הזמינה כרטיסי טיסה, מקומות לינה וכרטיסי נסיעה ברכבת, תכננה את המסלול והשאירה לה גם מקום לספונטניות. היא טיילה כמעט חודשיים, בתקופת פריחת הדובדבן (מרץ-מאי), במקומות מאד תיירותיים וגם בכאלה שפחות מוכרים,  לרוב לבד בתחבורה ציבורית.  את השבועיים האחרונים של הטיול הקדישה לאי הצפוני של יפן - הוקאידו Hokkaido . מהתמונות ששלחה בוואטסאפ המשפחתי במהלך הטיול, לא הצלחתי להחליט האם האי הזה מושך אותי. אז ישבתי איתה לשמוע קצת יותר לעומק על הטיול בהוקאידו. מה אני חושבת עכשיו על הוקאידו? תקראו בהמשך. מה גרם לך להחליט לטייל בהוקאידו?   ה טבע . הבנתי שהטבע, הן באי הצפוני והן באי הדרומי,  פראי, שונה ומיוחד.   בחרתי לטייל באי הצפוני כי  בעקבות רעידת אדמה גדולה  באי הדרומי,  התשתיות והאטרקציות (רכבות, מקדשים וכו') באי הזה לא עבדו היטב או היו סגורים לרגל שיפוצים. רציתי לטייל בשמורת טבע שיש בה דובים. בהוקאידו יש מספר שמורות טבע כאלה. תכננתי לבקר בשמורת דובים גדולה שנמצאת במרכז האי אבל בשמורה הזאת בתי המלון היו מאד יקרים. ב