גלויה

  בעקבות הגשמים הרבים שירדו לאחרונה, שאחד המוקדים שלהם היה אזור ניצנים, נסענו לראות את חוף הים. חוף ניצנים הוא החוף של ימי ילדותי ובעיקר נעורי. ביליתי שעות רבות כל קיץ בחוף. אני אוהבת את הים, את המים המלוחים, את הגלים, את החול, את השקט, את הצדפים, את הסלעים, את האופק שנפתח למרחקים ואת הפנטזיות על המדינות שמעבר לים. הים מושך אותי לשחות בין גליו, להלך על החול לאורך חופיו, לאסוף צדפים, לתפוס רגעים, תמונות, מראות, מזכרות, אוצרות. לשבת בשקט ולנשום עמוק ולאט, בנחת, ברוגע, להקשיב. הים הוא מקום נפלא להוות, לחיות את הרגע בלי עבר ובלי עתיד, לנקות את הראש מהדאגות ולהתמלא שלווה. סערה בביקור החורפי הזה היתה פחות שלווה ויותר פליאה לנוכח איתני הטבע וכוחותיו. כמויות החול שנעלמו במקום אחד והצטברו במקום אחר. הסככות שנפלו, העמודים שעמדו עקומים וערומים. דרומית לחוף המסודר נמצא השפך של ואדי אבטח, נחל אכזב שזורם רק בעת שגשמים חזקים יורדים בשטח הניקוז שלו. שימו לב: מדרום לחוף הרחצה נמצא שטח אש פעיל. אין ללכת מחוף ניצנים לכיוון אשקלון ללא אישור בטחוני . הואדי שינה את נתיבו, זרם בעוצמה לים תוך שה

  אני אוהבת ספרי מסעות. ספרים בהם המסע הפיזי מלווה במסע נפשי, בשינוי, בהתפתחות, בתובנות. אני מאמינה שהשהות בחוץ בטבע, הניתוק מהיומיום ולרוב גם מתנאי החיים להם אנו רגילים ובנוסף, ההתמודדות הפיזית עם תוואי המסלול ועם כל מיני מכשולים בדרך מהווים זרזים של תהליכים. הם מאלצים את ההולך בשביל להתמודד, להתמיד, להתגבר, להתבגר, לחדד את החושים, להתבונן החוצה וגם פנימה, להקשיב לצלילים של המקום וגם לקולות שעולים מבפנים, לנשום עמוק, לשאוף ולנשוף, להכניס ולהוציא, לשחרר, להשתחרר, להיות, להוות. לדעתי ככל שהמסע ארוך יותר התהליך יכול להיות עמוק יותר. הזמן דרוש לעיבוד והבשלה. דברים צריכים לשקוע ולצוץ. אני עדיין מפנטזת על מסע כזה. ישנם ספרי מסעות רבים, את חלקם אהבתי. שניים זכורים לי במיוחד כספרים שעוררו בי השראה. 'הולכת רחוק' מאת שריל סטרייד בספר היא מספרת על מסע ארוך ומפרך לאורך שביל הרכס הפסיפי במערב ארצות הברית (1,700 ק"מ), בו היא מגלה שגם כשהכל כבר אבד, נשאר מה שאפשר לאבד, אבל בעיקר, היא מצליחה למצוא את עצמה מחדש. סטרייד יוצאת אל המסע לבד   וללא שום ניסיון בתרמילאות. היא מתמודדת

ביום חורף גשום וקר יצאנו, בן זוגי ואני, לטיול ברמת הגולן. יצאנו מביתנו שבגליל ונסענו בין כרמי זיתים מטופחים שהקרקע שלהם מכוסה בצמחיה ירוקה טריה ורעננה. גם רמת הגולן כולה ירוקה, עשבי חורף צעירים מכסים את הקרקע כמו פלומה רכה נעימה ומזמינה. חגיגה ללקטים. כדאי להזהר ולא להתפתות לשכב על העשב לפני שבודקים שאין סרפדים, אנחנו פגשנו לא מעט . שמורת הבטיחה נעלתי מגפים לבשתי בגדים חמים ומעיל, השארנו את הרכב בקצה דרך הכורכר והלכנו להסתובב בשמורת הבטיחה. השמורה נמצאת בצפון מזרח הכנרת. זוהי הדלתא בה נשפכים לכנרת הנחלים הגדולים של הגולן. מים זרמו בערוצים ואנחנו דלגנו בין האבנים. פסענו בתוך המשטחים הירוקים. פגשנו נרקיסים, סביונים וגם פרחי כרמלית נאה שאני מאד אוהבת. השמים היו נפלאים עם מופע עננים דרמטי שכל הזמן השתנה והחליף צורות וגווני אפור.   מידע על השמורה באתר רשות הטבע והגנים לאחר שהקור והרטיבות הבריחו אותנו חזרה לרכב המשכנו הלאה ועלינו מהכנרת לרמה. השקט והאווירה החורפית אפפו אותנו מכל עבר. ערפילים ורסיסי ממטרים הוסיפו עוד גוונים אפורים. פרות דשנות רעו באחו, גם סוסים . מצפור בית ציי