גלויה

  Limassol "מה חשבתי לעצמי?" שש בבוקר, השעון המעורר בטלפון שלי מצלצל ומצלצל. "איך הסכמתי ליקיצה כזו מוקדמת?"  הרי נכנסתי למיטה בחצות ועוד אחרי יום עמוס שבו יצאתי ממש מוקדם מהבית כדי להשתתף בסמינר באזור תל אביב, לקראת ערב טסתי לקפריסין עם הצוות במקום העבודה שלי, נסענו כשעה משדה התעופה למלון שלנו במרכז לימסול, התארגנו בחדרים ויצאנו לארוחת ערב משותפת. רבע שעה אחרי...   אני עומדת מחוץ לחדר לבושה בבגדי ספורט, שתי חברותי גם. יצאנו להליכת בוקר בעיר המתעוררת. ציפיתי להיות לבד בחושך (אפילו שאנחנו בקפריסין ולא בפולניה). הופתעתי! בטיילת שלאורך החוף אנשים הלכו, רצו, רכבו על אופניים (במסלול יעודי נפרד). על החול עמדו אנשים והתעמלו. במים ראיתי שחיינים. מקסים! אני אוהבת את האווירה הספורטיבית הזאת, אוהבת לפגוש אותה בטיילת בחיפה או בתל-אביב, בפארקים ובעצם בכל מקום. זה תמיד ממלא את הלב שלי בשמחה. האור משתנה, השמש הגיחה מבין העננים והקרינה זוהר, נגיעות של זהב. זו עדיין שעה די שקטה והאוויר עוד צח מהלילה. רוח נעימה נשבה. בבוקר הראשון בחרנו ללכת לאורך החוף לכיוון הפחות תיירותי.

  בערב האחרון שלנו בעיר ישבנו במסעדת דגים טובה לחגוג סיומה של חופשה נעימה. שבעים מדג נפלא עשוי היטב על הגריל ומנת אלכוהול מתוקה ופירותית, איתה סגרנו את הארוחה. התרווחנו בכסא ובן זוגי, ברגע של חולשה, התעדכן בחדשות האחרונות בעזרת הטלפון הנייד שלו: "האנדרטה לזכר בית העלמין היהודי בסלוניקי, שהוחרב ע"י הנאצים, הושחתה שוב, זו הפעם הרביעית". הלב שלי התכווץ. יום קודם ביקרנו במוזיאון היהודי והתרגשנו מהעבר העשיר והכואב של יהדות סלוניקי. יהדות ששיגשגה ופרחה כמה מאות שנים ואז נמחקה כליל בשואה . סלוניקי – למה כן אני קוראת במגזין תיירותי, אותו קיבלנו במוזיאון היהודי, את כל שבחיה של העיר ומסכימה איתם. כתוב שם שהעיר מושכת תיירים בזכות אוכל משובח, בתי קפה מודרנים, ברים קטנים, מוזאונים אינטימים ועכשויים. כתוב שיש בעיר, מצד אחד, היסטוריה עשירה שבאה לידי ביטוי במגוון מבנים ביזנטים, עות'מאנים ויהודים שפזורים ברחבי העיר העתיקה, ומצד שני, אווירה צעירה ברובע לדדיקה המתפתח במהירות. עוד מציינים בכתבה שהמקומיים חמים, ידידותיים ומקבלי פנים ושיש לסלוניקי שם של עיר בטוחה, נוחה ואפילו זולה .

  בשנת ה-50 שלי הייתי לקראת סיום לימודים, בעיצומה של כתיבת עבודת גמר שהדרישות לה הזכירו לי קצת את כתיבת הדוקטורט שלי בתחום אחר לגמרי, כל זאת תוך כדי עבודה, סטאז' וחיי בית ומשפחה עם הדרישות והמטלות שלהם. בקיצור, לקראת סוף התקופה הזאת, הלחץ והעומס איימו להכריע אותי. הרגשתי מנותקת מכל כך הרבה דברים חשובים ויקרים לי. הייתי חייבת לעשות רגע הפסקה, לנשום, להזכר מי אני ומה חשוב לי בחיי. אז קפצתי עם בן זוגי לחופשה זוגית בפאפוס, קפריסין. ארבעה ימים של שקט ושפיות. ים, שמש, בירה, אוכל ובעיקר עם אהובי, הברכה של חיי, שיודע לאפס אותי, להרגיע ולהחזיר אותי למצב מאוזן. פאפוס - חופים יפים פאפוס היתה טובה לנו. החופים נעימים והים צלול, חוץ ממצבורי אצות שצריך מדי פעם לצלוח. שחינו, נחנו, שחינו שוב, קראנו, שתינו, אכלנו משהו קל, קצת נשרפנו (למרות קרם ההגנה! אבל לפחות לא צלינו את גופנו בשמש כמו אירופאים רבים שהיו איתנו בחוף. הם סגרו את השמשיה, נמרחו בשמן וחלקן גם הורידו את החלק העליון). אני בעד חשיפה מדודה לשמש כדי לייצר ויטמין D אבל כדאי להזהר ולא להגזים. יום אחד נסענו לחוף קצת מרוחק ממרכז העיר, C