גלויה

שנת 2000 - הפתעה   היא טיפסה לאט במדרגות התלולות. מדי פעם עצרה להסדיר את נשימתה ולהתבונן. היא ניסתה להזכר במראה של המקום כפי שהיה בפעם האחרונה שראתה אותו, רגע לפני שעזבו הכל מאחוריהם ופתחו דף חדש. מול הדלת הגדולה נעמדה לרגע, להסדיר נשימתה ולארגן מחשבותיה וזכרונותיה. היא דפקה על הדלת, מקווה שמישהו יפתח. הם לא תאמו את הביקור ולא ידעו דבר על דייריו החדשים של המבנה. היא רק ראתה שהוא משוחזר ומטופח והרגישה שהאווירה סביבו נעימה, משרה רוגע ושלווה.  הטלפון צלצל צילצול רם וקצר רוח. הוא התרומם לאט מהספה תוהה מי מתקשר אליו בשעה כזאת. בתקופה האחרונה הטלפון צלצל לעיתים נדירות. כולם כל כך עסוקים ואין להם זמן לדבר עם זקן שכמותו. הוא הרים את השפורפרת: “ Hello ”  “ איסמעיל? "  נשימתו נעצרה, שנים רבות עברו מאז שקראו לו ככה. הקול נשמע מוכר ולא מוכר, עם מבטא שלא הצליח לזהות.  " מין הדא? "  ".... אחותך "  1875-1878 - הקמת גיא אוני   " בחלומי אני רואה יישוב יהודי חקלאי. יישוב בו יהודים יעבדו את האדמה, יזרעו, יקצרו, ישתלו עצי פרי וירעו צאן... " נאמתי בפני השר משה מונטיפיור

  אני אוהבת ספרי מסעות. ספרים בהם המסע הפיזי מלווה במסע נפשי, בשינוי, בהתפתחות, בתובנות. אני מאמינה שהשהות בחוץ בטבע, הניתוק מהיומיום ולרוב גם מתנאי החיים להם אנו רגילים ובנוסף, ההתמודדות הפיזית עם תוואי המסלול ועם כל מיני מכשולים בדרך מהווים זרזים של תהליכים. הם מאלצים את ההולך בשביל להתמודד, להתמיד, להתגבר, להתבגר, לחדד את החושים, להתבונן החוצה וגם פנימה, להקשיב לצלילים של המקום וגם לקולות שעולים מבפנים, לנשום עמוק, לשאוף ולנשוף, להכניס ולהוציא, לשחרר, להשתחרר, להיות, להוות. לדעתי ככל שהמסע ארוך יותר התהליך יכול להיות עמוק יותר. הזמן דרוש לעיבוד והבשלה. דברים צריכים לשקוע ולצוץ. אני עדיין מפנטזת על מסע כזה. ישנם ספרי מסעות רבים, את חלקם אהבתי. שניים זכורים לי במיוחד כספרים שעוררו בי השראה. 'הולכת רחוק' מאת שריל סטרייד בספר היא מספרת על מסע ארוך ומפרך לאורך שביל הרכס הפסיפי במערב ארצות הברית (1,700 ק"מ), בו היא מגלה שגם כשהכל כבר אבד, נשאר מה שאפשר לאבד, אבל בעיקר, היא מצליחה למצוא את עצמה מחדש. סטרייד יוצאת אל המסע לבד   וללא שום ניסיון בתרמילאות. היא מתמודדת

  סיימנו את העליה הקצרה ועצרנו, אני כדי להסדיר את הנשימה והמתבגר כדי להתלבט איתי על המשך הדרך. החץ סימן לרדת ימינה. מסלול הנקודות האדומות עלה למעלה. זכרנו את האזהרה, שהיתה רשומה בעברית על הבקתה בתחילת המסלול, ובה נאמר שיש לשים לב ולא לפספס את הירידה חזרה לתחילת המסלול, כי  העליה בהמשך ארוכה וקשה . השעה היתה שעת צהרים מוקדמת. אמנם כבר הלכנו מספר שעות, אבל היינו נמרצים והמחשבה לחזור למלון מוקדם, בידיעה שלא נצא ממנו עד הערב, לא קרצה לנו. הסתכלנו אחד על השניה והחלטנו לצאת להרפתקה. עלינו למעלה בשביל הנקודות האדומות. עליה תלולה דרך יער מקסים . המתבגר קפץ ורץ קדימה, עוצר מדי פעם לחכות לי, לעזור ולתת לי יד במעברי סלע קצת קשים. אני צעדתי במתינות, בקצב אחיד, למעלה למעלה. הגרון שלי התייבש מהנשימה המאומצת לכן עצרתי מדי פעם לשתות ולהרטיב את הגרון. לא עצירה ממושכת כדי לא לפגר הרבה אחרי המתבגר . קניון 7 הסולמות    Canionul Șapte Scări הלכתי וחשבתי על כל מה שכבר הספקנו היום. יצאנו מהמלון אחרי ארוחת בוקר קלה. לכל אחד בתיק 3 ליטר מים, כמה כריכים ופרי לדרך. יצאנו ברגל והלכנו בשביל די מישורי ונו