גלויה

לאחר השחרור מצה"ל, החליטה ביתי הבכורה לטייל ביפן. היא אספה מידע, בדקה וחקרה, הזמינה כרטיסי טיסה, מקומות לינה וכרטיסי נסיעה ברכבת, תכננה את המסלול והשאירה לה גם מקום לספונטניות. היא טיילה כמעט חודשיים, בתקופת פריחת הדובדבן (מרץ-מאי), במקומות מאד תיירותיים וגם בכאלה שפחות מוכרים,  לרוב לבד בתחבורה ציבורית.  את השבועיים האחרונים של הטיול הקדישה לאי הצפוני של יפן - הוקאידו Hokkaido . מהתמונות ששלחה בוואטסאפ המשפחתי במהלך הטיול, לא הצלחתי להחליט האם האי הזה מושך אותי. אז ישבתי איתה לשמוע קצת יותר לעומק על הטיול בהוקאידו. מה אני חושבת עכשיו על הוקאידו? תקראו בהמשך. מה גרם לך להחליט לטייל בהוקאידו?   ה טבע . הבנתי שהטבע, הן באי הצפוני והן באי הדרומי,  פראי, שונה ומיוחד.   בחרתי לטייל באי הצפוני כי  בעקבות רעידת אדמה גדולה  באי הדרומי,  התשתיות והאטרקציות (רכבות, מקדשים וכו') באי הזה לא עבדו היטב או היו סגורים לרגל שיפוצים. רציתי לטייל בשמורת טבע שיש בה דובים. בהוקאידו יש מספר שמורות טבע כאלה. תכננתי לבקר בשמורת דובים גדולה שנמצאת במרכז האי אבל בשמורה הזאת בתי המלון היו מאד יקרים. ב

  אני אוהבת ספרי מסעות. ספרים בהם המסע הפיזי מלווה במסע נפשי, בשינוי, בהתפתחות, בתובנות. אני מאמינה שהשהות בחוץ בטבע, הניתוק מהיומיום ולרוב גם מתנאי החיים להם אנו רגילים ובנוסף, ההתמודדות הפיזית עם תוואי המסלול ועם כל מיני מכשולים בדרך מהווים זרזים של תהליכים. הם מאלצים את ההולך בשביל להתמודד, להתמיד, להתגבר, להתבגר, לחדד את החושים, להתבונן החוצה וגם פנימה, להקשיב לצלילים של המקום וגם לקולות שעולים מבפנים, לנשום עמוק, לשאוף ולנשוף, להכניס ולהוציא, לשחרר, להשתחרר, להיות, להוות. לדעתי ככל שהמסע ארוך יותר התהליך יכול להיות עמוק יותר. הזמן דרוש לעיבוד והבשלה. דברים צריכים לשקוע ולצוץ. אני עדיין מפנטזת על מסע כזה. ישנם ספרי מסעות רבים, את חלקם אהבתי. שניים זכורים לי במיוחד כספרים שעוררו בי השראה. 'הולכת רחוק' מאת שריל סטרייד בספר היא מספרת על מסע ארוך ומפרך לאורך שביל הרכס הפסיפי במערב ארצות הברית (1,700 ק"מ), בו היא מגלה שגם כשהכל כבר אבד, נשאר מה שאפשר לאבד, אבל בעיקר, היא מצליחה למצוא את עצמה מחדש. סטרייד יוצאת אל המסע לבד   וללא שום ניסיון בתרמילאות. היא מתמודדת

  אגדה יוונית עממית מספרת כי אלכסנדר מוקדון  Alexander the Great  , חיפש את מעיין האלמוות. הוא השקיע בחיפוש מאמצים רבים ולבסוף הצליח להשיג בקבוקון קטן עם מי אלמוות. עם המים האלה הוא רחץ את שערה של אחותו ת'סלוניקה  Thessalonike . כאשר מת אלכסנדר, ניסתה אחותו מוכת הצער לסיים את חייה בקפיצה לים. במקום לטבוע היא הפכה לבתולת ים. למלחים שפגשו בה, היא תמיד הציגה את אותה השאלה: "האם אלכסנדר המלך חי?" אם התשובה היתה "הוא חי שולט וכובש את העולם", היא איפשרה לספינה ולצוות שלה להפליג בשלום בים רגוע. כל תשובה אחרת גרמה להתקף זעם אלים. היא הפכה זועפת ומשתוללת ושלחה את הספינה על כל מלחיה אל קרקעית האוקינוס. ת'סלוניקה, בתולת הים, חרצה את דינם של ספנים ששטו על פני שבעת האוקינוסים לאורך מאות שנים . מי היא ת'סלוניקה   Thessalonike ? ת'סלוניקה Thessalonike  היתה ביתם של המלך פיליפ השני ממקדוניה, אביו של אלכסנדר מוקדון, והמאהבת שלו ניססיפוליס Nicesipolis  שהיתה אישה פשוטה מת'סליה Thessaly בעלת יופי יוצא דופן. המלך היה ידוע בריבוי הפלגשים שלו כמו גם באהבתו