גלויה

לפני כחצי שנה התחלנו לתכנן חופשה משפחתית בחגי תשרי. עברו שבע שנים מהחופשה הקודמת בה היינו בהרכב משפחתי מלא. השירות הצבאי של הבכורה ואחריה הבן לא אפשרו זאת. לחופשה יצאנו עם שלושת ילדינו (גילאי 16-24) ובת זוגו של הבן. שלפנו ממגרת החלומות את האי תאסוס שחיכה לנו כמה שנים. תאסוס נכנס למגירה שלנו עוד לפני שכיכב בכתבות באמצעי המדיה השונים. החלטנו שהוא יהיה הבסיס סביבו נבנה את החופשה.  שוטטנו בגוגל מפס בצפון הים האגאי ומצאנו, לא רחוק מתאסוס, אי לא גדול שאת שמו לא הכרנו, סמוטראקי (שנכתב גם סמותראקי או סמותרקי Samothrace או Samothraki). ראינו שבמרכזו מתנשא רכס הרים בו  נמצאת  הפסגה הגבוהה ביותר בים האגאי,   פסגת Fengari ,  המתנשאת לגובה של 1,600 מטר.  פירוש המילה Fengari ביוונית הוא ירח. לפי סיפורי המיתולוגיה, פוסידון ישב על פסגת ההר וצפה במלחמת טרויה.  חיפשנו קצת מידע ברשת. גילינו שרק לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר סמוטראקי מהטורקים לידי היוונים. היינו בטוחים שסמוטראקי הוא אי נידח, מיושב ע"י כמה מגדלי עיזים שנשכחו ואנחנו נהיה בין הראשונים שיגלו את מכמניי האי הזה. אז חשבנו.  ההתלהבות מהאי ע

  מה עושים ביום חופש גשום? טיולוטו . באמצע נובמבר ארגנו לעצמנו יום חופש זוגי. כשהגיע היום המיועד מזג האויר היה גשום. אז החלטנו לצאת ל טיול אוטו .  גליל תחתון נסענו על כביש 806 שמחבר בין כביש 85 לכביש 65. כבישים שחוצים את הרי ובקעות מרכז הגליל והנוף המרכזי בהם הוא כרמי הזיתים. בעונה הזאת המסיק בשיאו אך ביום גשום הכרמים עומדים שוממים. הכביש עובר בכפר מרר או מע'אר . חוצה את נחל צלמון עליו סיפרתי בפוסט " מסע מבית לים " ומגיע ל עילבון .  על כביש 65 , קצת דרומית לעילבון אפשר לעצור לתצפית יפה על בקעת בית נטופה . בתחילת החורף למרות שכבר ירדו באזור קרוב ל 200 מ"מ גשם, הבקעה עדיין יבשה וניתן לראות את השדות שמחלקים אותה למרובעים בגוונים שונים של אדמה וירוק. צריך שירדו עוד גשמים כדי שהאדמה תהיה ספוגה ואז יווצרו שלוליות ענק שיקנו לבקעה מראה של אגם שבתוכו מבצבץ, לרוב, אי קטן.  ב צומת גולני פנינו לכיוון הכנרת. ב כביש 77 הנוף משתנה ורואים פחות כרמי זיתים. בתקופה שלפני הקורונה עבדה כאן מסעדה משפחתית שלפי דבריו של בן זוגי מומלץ לעצור ולאכול בה. המסעדה נראית חשוכה ואני מקווה שהיא

אני אוהבת לנסוע בכביש שמשני צידיו שורת עצים גדולים ומצילים שיוצרים מעין מנהרה. בעיני בסתיו זה הכי יפה, השלכת צובעת את העלים בשפע גוונים של צהוב, כתום, אדום וחום. עצים ירוקי עד מנקדים בירוק את הצבעים החמים. לפעמים העלים נושרים כמו טיפות גדולות ואיטיות ולפעמים פוגשים עץ שנראה כאילו הוא עולה באש וכולו להבות צהובות וכתומות. חגי תשרי חלו השנה באמצע אוקטובר. תאריך שעלול להיות בעייתי לטיול באירופה אבל לשמחתי מזג האוויר בבולגריה היה נפלא. השמים היו כחולים, הטמפרטורות נעימות, לא חמות מדי וגם לא קרות. ביום הסתובבנו עם חולצה קצרה ובערב חולצת פליז הספיקה. היתרון הגדול בתקופה הזאת היו צבעי השלכת שהיערות התהדרו בהם. יופי כזה מזמן לא חווינו. שלכת השלכת שהקיפה אותנו בצבעים מרהיבים ומלהיבים התחברה גם לתחושה פנימית של שלכת. תחושה אותה חווינו בנסיעה בין כפרים שידעו ימים יפים יותר ובין עיירות שפאר עברם ניבט אלינו מבעד לעזובה ולהזנחה. הרגשנו שהמקומות האלה הושלכו. זו תופעה שראינו בכמה ארצות, הצעירים זונחים את הכפר ואולי גם מסורת חיים שעברה במשך דורות במשפחתם, לטובת חיים תוססים יותר ואולי נוצצים יו