גלויה

" אפשר להתמכר לזה" אני אומרת. "למה"? בן-זוגי שואל. "לשקט, לכלום". מוזיקה קלאסית מתנגנת ברקע מתוך מערכת השמע שבבקתה שלנו. השף הפרטי שלי מוזג לי כוס יין שרדונה ואני שוקעת לתוך עננת אושר מענגת. אני שרועה על הספה-מיטה, מוקפת כריות ועטופה בשמיכה. החושך ניבט מהחלונות, אופף אותנו בשלווה. הירח מלא, תלוי מעלי בשמים. האורות של שדה בוקר ממול. אני קוראת בספר שהבאתי איתי על טיול בארץ אחרת. טיול שבו החופש שולט, בלי תכנונים, פשוט זרימה נינוחה מיום ליום, בלי עבר רק הווה . החופש הזה מדבר אלי. מהדהד בי. מתכתב עם התחושות שלי. אני כאן עכשיו, מוקפת בטוב הזה ומאושרת בלי סוף. האוויר קריר ונעים. בפנים חם לי במידה הנכונה. בלי אמצעי חימום רק מהבגדים הנעימים, האווירה, היין, הבישולים, הריחות הטובים, תשומת הלב, האהבה שממלאת אותי ומחממת אותי. אהבה בת 30. אהבה עמוקה, נינוחה, מוכרת, נעימה, מעוררת, טובה, בטוחה, זורמת . חוות כרמי עבדת חוות  כרמי עבדת   היתה מקום הלינה בסוף השבוע המדברי שלנו. החווה מיוחדת, שונה, מדליקה. יש בה שפע של שקט, למרות ההמיה שמגיעה מכביש 40. הכניסה מהכביש הר

בבית הספר בו למדתי היתה מורה אחת שהצליחה לגעת בי בדרך שונה משאר המורים. כולם אמרו שיש לי פוטנציאל וחבל שאני לא משתתפת יותר, היא הצליחה לגרום לי למצות את הפוטנציאל שלי. כתלמידה תמיד כתבתי תשובות קצרות. אהבתי לכתוב באופן תמציתי ומדויק ולא 'למרוח' את התשובה. זו היתה בעיה בתחומים ההומניים בהם התשובות דרשו יותר 'בשר'. המורה ההיא היתה המורה שלי להבעה בכיתה י"א. אמנם, היא נהגה להשתמש בתרגילים יבשים שלפעמים הרגשתי שמצמקים לי את המוח אבל, כשהגענו לכתיבת חיבורים היא הצליחה לגרום לי להיפתח, לגרום לכתיבה שלי לזרום. רק בשיעורים שלה נפתח מעין הכתיבה שלי, הרגשתי מחוברת, הרעיונות מילאו את ראשי והדפים התמלאו במילים. אין לי מושג מה היה הקסם שלה. היא כנראה באמת ובתמים האמינה בי וביכולתי ואני האמנתי לה והרגשתי שאני יכולה . קולנוע בקיבוץ זכור לי במיוחד חיבור אחד שהיינו צריכים לכתוב על סרט שראינו. בקיבוץ, בימי ילדותי ונעורי, היה אולם מופעים קטן שבו הקרינו כל ערב שישי סרט למבוגרים ובכל שבת אחר הצהרים סרט לילדים. כמה חיכינו וקיווינו שיאפשרו לנו כבר להיכנס לצפות בסרטי המבוגרים. לעבור

שאמוני Chamonix   נמצאת בעמק תלול, קר ועוין שבו רוב השנה הקרקע מכוסה שלג ובקושי מתאפשרים קיום ומחיה. אנשי שאמוני היו ידועים כבעלי טבע מרדני. המתיישבים הראשונים באזור הסתפקו בקיום רעוע. הם העדיפו להתפרנס מהברחה וממסחר לא חוקי מאשר לעבד את האדמה. הכל השתנה באמצע המאה ה-18 כשחובבי טיפוס הרים גילו את האזור והפכו את  שאמוני לעיר תיירותית . פעמים ראשונות בעמק ♦ בשנת 1770 נפתח  המלון הראשון l'Hotel d'Angleterre  שמו מרמז על כך שרוב המבקרים היו אנגלים . ♦ בשמיני באוגוסט שנת 1786, Gabriel Paccard ו Jacques Balmat  כבשו   לראשונה את פסגת המון-בלאן  שהיא הפסגה הגבוהה ביותר במערב אירופה (4808 מ') . ♦ בשנת 1803 טיפסה Marie Pardis על המון-בלאן והיתה  האשה הראשונה  שהגיעה לפסגה . ♦ בשנת 1821 הוקמה La Compagnie des Guides חברת מדריכי ההרים של שאמוני. החברה הוקמה בעקבות תאונה ומטרתה היתה לספק תמיכה כספית למדריכים ולמשפחותיהם במקרה של אובדן כושר עבודה או אם נפגעו בתאונה. זו היתה  הקרן הראשונה  מסוגה ונשארה יוקרתית עד עצם היום הזה . ♦ בין השנים 1863-1865 נכבשו מעל 100 פסגות בע