גלויה

לפני כחצי שנה התחלנו לתכנן חופשה משפחתית בחגי תשרי. עברו שבע שנים מהחופשה הקודמת בה היינו בהרכב משפחתי מלא. השירות הצבאי של הבכורה ואחריה הבן לא אפשרו זאת. לחופשה יצאנו עם שלושת ילדינו (גילאי 16-24) ובת זוגו של הבן. שלפנו ממגרת החלומות את האי תאסוס שחיכה לנו כמה שנים. תאסוס נכנס למגירה שלנו עוד לפני שכיכב בכתבות באמצעי המדיה השונים. החלטנו שהוא יהיה הבסיס סביבו נבנה את החופשה.  שוטטנו בגוגל מפס בצפון הים האגאי ומצאנו, לא רחוק מתאסוס, אי לא גדול שאת שמו לא הכרנו, סמוטראקי (שנכתב גם סמותראקי או סמותרקי Samothrace או Samothraki). ראינו שבמרכזו מתנשא רכס הרים בו  נמצאת  הפסגה הגבוהה ביותר בים האגאי,   פסגת Fengari ,  המתנשאת לגובה של 1,600 מטר.  פירוש המילה Fengari ביוונית הוא ירח. לפי סיפורי המיתולוגיה, פוסידון ישב על פסגת ההר וצפה במלחמת טרויה.  חיפשנו קצת מידע ברשת. גילינו שרק לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר סמוטראקי מהטורקים לידי היוונים. היינו בטוחים שסמוטראקי הוא אי נידח, מיושב ע"י כמה מגדלי עיזים שנשכחו ואנחנו נהיה בין הראשונים שיגלו את מכמניי האי הזה. אז חשבנו.  ההתלהבות מהאי ע

ניסיתי לעקוב אחרי ההוראות של הבחורה החביבה והאסרטיבית באפליקצית ה- Wase בטלפון הנייד שלי. ניסיתי והצלחתי לפספס שוב ושוב את הפניות לסמטאות צרות ולא ברורות. הבחורה בוויז לא התייאשה ממני והמשיכה להציע לי דרכים אחרות להגיע ליעד. באמצע עליה צרה הגיח מולי מיניבוס. כמה תמרונים והצלחנו להמשיך כל אחד לדרכו. פתאום הטלפון צלצל, חברתי שאלה איפה אני וסיפרה שגם היא קצת הסתבכה. אמרתי שאני חייבת לקצר בשיחה כדי לחזור לוויז ואז לפתע ראיתי אותה מולי. היא חייכה וסימנה לי איך להכנס לחניה שהיתה היעד אליו הוויז ניסה להוביל אותי. איזו הקלה. זוג נוסף כבר חיכה בחניה. לקראת שעת המפגש הגיעו עוד זוגות וגם מג'די, המדריך שלנו בסיור " סודות ומסורות בכפר ראמה ". אני קצת מתביישת לספר שאני גרה ליד ראמה שנים רבות וחולפת ליד הכפר כל בוקר בדרך לעבודה ואחר הצהרים כשאני חוזרת הביתה. אני מתביישת כי כל השנים האלה לא נכנסתי לשוטט בכפר, להסתובב, לגלות, לבקר, להכיר, לטעום. ההיכרות שלי עם הכפר הסתכמה בכמה מסעדות שאהבתי: "עזבה" שבכניסה המערבית לכפר, השווארמה בכניסה המרכזית ו"אל-ערישה" שבפיתולי כ

שנת 2000 - הפתעה   היא טיפסה לאט במדרגות התלולות. מדי פעם עצרה להסדיר את נשימתה ולהתבונן. היא ניסתה להזכר במראה של המקום כפי שהיה בפעם האחרונה שראתה אותו, רגע לפני שעזבו הכל מאחוריהם ופתחו דף חדש. מול הדלת הגדולה נעמדה לרגע, להסדיר נשימתה ולארגן מחשבותיה וזכרונותיה. היא דפקה על הדלת, מקווה שמישהו יפתח. הם לא תאמו את הביקור ולא ידעו דבר על דייריו החדשים של המבנה. היא רק ראתה שהוא משוחזר ומטופח והרגישה שהאווירה סביבו נעימה, משרה רוגע ושלווה.  הטלפון צלצל צילצול רם וקצר רוח. הוא התרומם לאט מהספה תוהה מי מתקשר אליו בשעה כזאת. בתקופה האחרונה הטלפון צלצל לעיתים נדירות. כולם כל כך עסוקים ואין להם זמן לדבר עם זקן שכמותו. הוא הרים את השפורפרת: “ Hello ”  “ איסמעיל? "  נשימתו נעצרה, שנים רבות עברו מאז שקראו לו ככה. הקול נשמע מוכר ולא מוכר, עם מבטא שלא הצליח לזהות.  " מין הדא? "  ".... אחותך "  1875-1878 - הקמת גיא אוני   " בחלומי אני רואה יישוב יהודי חקלאי. יישוב בו יהודים יעבדו את האדמה, יזרעו, יקצרו, ישתלו עצי פרי וירעו צאן... " נאמתי בפני השר משה מונטיפיור