גלויה

באמצע חודש אפריל אופק הטיולים שלנו היה ריק. מלבד טיול קרוב (תחילת יוני) ל אלפים   לא תיכננו כלום. המצב היה חייב להשתנות. בדיקה קצרה העלתה שסביב ראש השנה אפשר לטוס לאתונה ב-200 דולר לכרטיס, כולל מזוודה לכל אחד. ליוון אנחנו חשים געגועים עזים. אמנם בקיץ שעבר נפשנו ב רודוס   אבל מבחינתנו זה לא נחשב טיול ביוון. חלפו 3 שנים מהטיול האחרון שלנו לצפון יוון. הגעגועים, המחיר הזול, התאריכים הנוחים, הכל התחבר היטב ולכן הזמנו את הכרטיסים . " אלאיטליה פשטה את הרגל "  הודיעו בכותרות הראשיות, יומיים אחרי קניית הכרטיסים. כן, קנינו כרטיסים באלאיטליה. לפעמים זול יוצא יקר. עקבנו בענין אחרי התפתחות המשבר. החלטנו לא להחליט. ביולי הרגשנו מספיק בטוחים להתחיל בתכנון הטיול . העוגן היחיד של הטיול היה טיפוס להר אולימפוס. מטאורה כן או לא? חצי האי פליון? אתונה? החלטנו שנתחיל לתכנן ונראה לאן נזרום. התחלנו בהתחלה, בנחיתה. הטיסה שלנו נחתה ביום חמישי בשעת ערב מאוחרת. זה מחייב לינה באזור שדה התעופה. הזמנו דרך אתר  Airbnb   דירה ליד השדה עם הסעה של המארח. לדעתי זה נוח כשנוחתים בעשר בלילה לא להתעסק עם ה

אל תל יודפת שבגליל התחתון הגענו ביום שבת של שמש חורפית. התל ירוק ומנוקד בפריחה של כלניות, רקפות, עיריות, סביונים ועוד. הנוף שנפרש מהתל יפיפה. המקום המה משפחות מטיילות, קבוצות שפרסו מחצלות ומצרכים לפיקניק טעים בחיק הטבע, הילדים התרוצצו ושיחקו בזמן שהמבוגרים נהנו מהפוגה נינוחה. מקום יפה לבילוי של שבת נעימה. אבל היופי מסתיר סיפור מר ואכזר.  קשה לדמיין את מה שהתחולל כאן לפני כאלפיים שנה. השלטים באתר מספרים את סיפורה של יודפת, עיר יהודית בתקופת השלטון הרומאי.  סיפור על תקופה שמהדהדת גם לתקופתנו. אני מזמינה אתכם לחזור איתי במנהרת הזמן כ-2000 שנה אחורה. אל תתפלאו אם התקופה תזכיר לכם, קצת, חלקים מהמציאות שלנו כיום. לצערי, לא תמיד אנחנו לומדים מההיסטוריה ונופלים שוב ושוב לאותו הבור. יושבי הגליל היו בעיקרם חקלאים שעסקו בגידול תבואה, זיתים וכרמים. בתקופה החשמונאית החל מעבר של יהודים רבים מיהודה לגליל. היהודים הביאו עימם ידע מקצועי רב בתחום ייצור שמן הזית והתפתחה תעשיית שמן זית רחבת היקף.  " ארץ הגליל ארץ דשנה ואדמת מרעה, גם עצים שונים צומחים בה ועושר תנובת הארץ מושך גם את ל

מה הזכיר לי מזג האוויר החורפי או איך למדתי ש אין מזג אוויר גרוע, רק לבוש לא מתאים .

גדלתי בקיבוץ במישור החוף. קיבוץ מוקף פרדסים ושדות. מעבר להם השתרעו ה"חולות". חולות בהירים ורכים מנוקדים בעיקר בעצי שקמה, קצת אקליפטוסים, אשלים וכל מיני שיחים שהצליחו לתפוס אחיזה. השיח האהוב עלי מאז ועד היום הוא רותם, בגלל הפריחה הלבנה העדינה שמפיצה ריח משכר. היו גם עצי פרי בודדים, שרידים של בוסתנים שנזנחו.

עצרנו את הרכב בכיכר העיירה המנומנמת. שעת ערב, החשיכה ירדה ואנחנו היינו מיואשים. לידנו עצר הרכב של החברים איתם טיילנו. גם הם כבר היו עייפים ומרוטים, מהרכב שלהם בקע בכי של פעוט לא מרוצה.  היום התחיל בהבטחה גדולה. פתחנו את חלון המלון והנוף של אגם גארדה ניבט אלינו כחול ומזמין. 

נסענו לאט על הכביש המהיר שמחבר בין רודוס  ( Rhodes city )  ללינדוס  ( Lindos ) . נסענו לאט כי כולם נוסעים לאט, גם הרכבים עם הגג הפתוח והשיער המתבדר (ראינו הרבה כאלה). נסענו לאט כי הכביש מלא בטרקטורונים שנהגו בהם תיירים לא מנוסים. נסענו לאט כי אין מה למהר, הכל איטי יותר בחופשה באי יווני.