גלויה

אל תל יודפת שבגליל התחתון הגענו ביום שבת של שמש חורפית. התל ירוק ומנוקד בפריחה של כלניות, רקפות, עיריות, סביונים ועוד. הנוף שנפרש מהתל יפיפה. המקום המה משפחות מטיילות, קבוצות שפרסו מחצלות ומצרכים לפיקניק טעים בחיק הטבע, הילדים התרוצצו ושיחקו בזמן שהמבוגרים נהנו מהפוגה נינוחה. מקום יפה לבילוי של שבת נעימה. אבל היופי מסתיר סיפור מר ואכזר.  קשה לדמיין את מה שהתחולל כאן לפני כאלפיים שנה. השלטים באתר מספרים את סיפורה של יודפת, עיר יהודית בתקופת השלטון הרומאי.  סיפור על תקופה שמהדהדת גם לתקופתנו. אני מזמינה אתכם לחזור איתי במנהרת הזמן כ-2000 שנה אחורה. אל תתפלאו אם התקופה תזכיר לכם, קצת, חלקים מהמציאות שלנו כיום. לצערי, לא תמיד אנחנו לומדים מההיסטוריה ונופלים שוב ושוב לאותו הבור. יושבי הגליל היו בעיקרם חקלאים שעסקו בגידול תבואה, זיתים וכרמים. בתקופה החשמונאית החל מעבר של יהודים רבים מיהודה לגליל. היהודים הביאו עימם ידע מקצועי רב בתחום ייצור שמן הזית והתפתחה תעשיית שמן זית רחבת היקף.  " ארץ הגליל ארץ דשנה ואדמת מרעה, גם עצים שונים צומחים בה ועושר תנובת הארץ מושך גם את ל

טיפסנו בדרך לא דרך, קרני חיטים ברקע השנה לא השתתפתי בנטיעות לכבוד  ט"ו בשבט .  היתה שבת יפה ונעימה אז החלטנו לצאת לטיול. בלי תכנון מוקדם פשוט התחלנו לנסוע. בחרנו כבישים לא ראשיים. נסענו דרך מטעי זיתים מטופחים. הקרקע מכוסה עשב ירוק ורענן והמראה מרחיב את הלב. בין לבין ניקדה את הדרך שקדיה פורחת, יפה כמו כלה. בקצה של דרך עפר החנינו את הרכב והתחלנו ללכת. עברנו גדרות בקר וטיפסנו למעלה למעלה לתצפית על בקעת ארבל, הבקעה שבין הר ארבל לקרני חיטים . עלינו למעלה בשבילי חיות, לא בדרך מסומנת ומסודרת, עליה חדה למעלה. כל השרירים עבדו והגוף התמלא בתחושה נפלאה. אנחנו אוהבים לטפס. הפרות השרועות באחו איפשרו לנו לפנטז שאנחנו מטיילים באלפים.