גלויה

השמש שקעה והספינה עגנה ברציף. ירדנו למזח, נהנים מהירח המלא שזרח והשתקף במימי האגם השקטים. פתאום מאי-שם הגיעו קולות רעש והמולה; תופים, חצוצרות וצלילים של המון... צוהל? או אולי מפגין בזעם? איך נדע? האם להתרחק או להתקרב? אימצנו את עינינו בחשיכה היורדת. התקרבנו לאט לכיוון ממנו הגיע הרעש, שהיה ממילא הכיוון אליו הלכנו. עוד אנשים סקרנים כמונו התקדמו לעבר הרעש שהתקרב והתבהר. מהעבר השני של הכביש ראינו, צועדת בתהלוכה, קבוצה גדולה של אנשים מבוגרים לבושים בתחפושות צבעוניות, עוטים מסכות גדולות על ראשם, חלקם מחזיקים ומנופפים בדגלים. חצינו את הכביש והצטרפנו לתהלוכה. ככל שהתקדמנו הצטרפו אלינו עוד ועוד אנשים. צעדנו בסמטאות העיר העתיקה עד שעברנו ליד המסעדה בה תכננו לסעוד בערב. התהלוכה המשיכה בדרכה ואנחנו, שמחים ועליזים, נכנסנו למסעדה. מה זה היה? לא יודעת. אולי הכנה לפסטיבל פאסנאכט Fasnacht שיתקיים בעיר שבועיים לאחר הביקור שלנו. למחרת נתקלנו בעוד חבורות מחופשות שצעדו בעיר. קצת מידע על הפסטיבל הזה כאן . לוצרן (בגרמנית Luzern , בצרפתית Lucerne ) אל לוצרן, עיר במרכז שוויץ, הגענו לחופשת סוף שבוע

The Seven Rila Lakes  הוא  כיום  אחד מאזורי הטיול המוכרים ביותר בבולגריה. בעבר,  עד שנת 2009 , השנה בה  נבנה ה רכבל שעולה לאגמים,  מספר המבקרים באזור עמד על 30,000 בשנה ( לפי נתונים של  משרד התיירות הבולגרי) .  אנשים הגיעו ברכב ל-  Pionerska Hut   וממנה טיפסו ברגל גובה של 500 מ' לאזור האגמים. שש שנים מאוחר יותר,  בשנת 2015, בחודשים יולי-אוגוסט, שהם  עונת שיא התיירות,   ביקרו באזור שבעת אגמי רילה בין 1000 ל- 3000 איש מדי יום.   בזכות הרכבל האזור צבר פופולריות בקרב הבולגרים כמקום עם גישה נוחה מאוד המציע נוף הררי נפלא.  בסמוך לחניון הרכבל, כמה מקומיים גילו יוזמה והקימו דוכנים לממכר מזכרות, דבש וריבה. ב מאמר  בו מצאתי את הנתונים האלה נאמר כי בעקבות עודף התיירים, הקרקעית של האגמים מזדהמת והם מאבדים את צבעם הכחול והיפה. השבילים נשחקים בכבדות תחת רגליהם של אלפי מבקרים. במהלך תקופת השיא, הליכה במסלול הראשי סביב האגמים מרגישה כמו ללכת ברחוב הראשי של סופיה, רחוב ויטושקה. בנוסף, היו תוכניות פיתוח גדולות לאזור אבל בגלל המשבר הכלכלי הן נזנחו. החברה שמפעילה את הרכבל התעלמה מחוקים מסוימים וזה

לאחר השחרור מצה"ל, החליטה ביתי הבכורה לטייל ביפן. היא אספה מידע, בדקה וחקרה, הזמינה כרטיסי טיסה, מקומות לינה וכרטיסי נסיעה ברכבת, תכננה את המסלול והשאירה לה גם מקום לספונטניות. היא טיילה כמעט חודשיים, בתקופת פריחת הדובדבן (מרץ-מאי), במקומות מאד תיירותיים וגם בכאלה שפחות מוכרים,  לרוב לבד בתחבורה ציבורית.  את השבועיים האחרונים של הטיול הקדישה לאי הצפוני של יפן - הוקאידו Hokkaido . מהתמונות ששלחה בוואטסאפ המשפחתי במהלך הטיול, לא הצלחתי להחליט האם האי הזה מושך אותי. אז ישבתי איתה לשמוע קצת יותר לעומק על הטיול בהוקאידו. מה אני חושבת עכשיו על הוקאידו? תקראו בהמשך. מה גרם לך להחליט לטייל בהוקאידו?   ה טבע . הבנתי שהטבע, הן באי הצפוני והן באי הדרומי,  פראי, שונה ומיוחד.   בחרתי לטייל באי הצפוני כי  בעקבות רעידת אדמה גדולה  באי הדרומי,  התשתיות והאטרקציות (רכבות, מקדשים וכו') באי הזה לא עבדו היטב או היו סגורים לרגל שיפוצים. רציתי לטייל בשמורת טבע שיש בה דובים. בהוקאידו יש מספר שמורות טבע כאלה. תכננתי לבקר בשמורת דובים גדולה שנמצאת במרכז האי אבל בשמורה הזאת בתי המלון היו מאד יקרים. ב