גלויה

הבכורה שלי לקחה כמה ימי חופש מהצבא וטסה עם בן זוגה לחגוג יום-הולדת ב וינה,  עיר הבירה של אוסטריה.  אמנם חופשה קצרה בעיר אירופאית, אבל פעם ראשונה שהיא עצמאית בחו"ל. התרגשתי. נזכרתי בנסיעה הראשונה שלי לחו"ל לבד. טסתי לארגנטינה. מצד אחד זה היה מרגש עד אימה (איך אני אסתדר?) מצד שני נהניתי מיתרון הנעורים (טוב, כבר לא הייתי ממש נערה אבל כן בחורה צעירה) שבו הכול בסדר ואין צרות גדולות. לעומתי בגילה, הבכורה כבר צברה ניסיון רב בטיסות וטיולים בחו"ל. היא מכירה מדינות רבות באירופה, מכירה ערים ודרכי התנהלות. נהניתי לראות כיצד אספה מידע לקראת הנסיעה. עיינה בדפי פייסבוק כמו הקבוצה הנפלאה  טיולים בראש טוב,  קראה מידע באתר 'למטייל' וכמובן בלוגים . התרגשתי. זהו עוד צעד בדרך שלה לחיים עצמאיים. חיים בהם יהיה לי חלק חשוב ומשמעותי אבל, שונה ממה שהיה עד עכשיו. שינוי שיש בו עצב ושמחה. הרדיו הדהד את התחושות שלי. כתבתי בדיוק בימים בהם ציינו 4 שנים ללכתו של אריק איינשטיין. הרדיו השמיע את שיריו ואצלי בראש התנגן השיר 'עוף גוזל'. אני יודעת שזה הכי צפוי ובנאלי לצרף את השיר, אבל זה

מה הזכיר לי מזג האוויר החורפי או איך למדתי ש אין מזג אוויר גרוע, רק לבוש לא מתאים .