גלויה

  בערב האחרון שלנו בעיר ישבנו במסעדת דגים טובה לחגוג סיומה של חופשה נעימה. שבעים מדג נפלא עשוי היטב על הגריל ומנת אלכוהול מתוקה ופירותית, איתה סגרנו את הארוחה. התרווחנו בכסא ובן זוגי, ברגע של חולשה, התעדכן בחדשות האחרונות בעזרת הטלפון הנייד שלו: "האנדרטה לזכר בית העלמין היהודי בסלוניקי, שהוחרב ע"י הנאצים, הושחתה שוב, זו הפעם הרביעית". הלב שלי התכווץ. יום קודם ביקרנו במוזיאון היהודי והתרגשנו מהעבר העשיר והכואב של יהדות סלוניקי. יהדות ששיגשגה ופרחה כמה מאות שנים ואז נמחקה כליל בשואה . סלוניקי – למה כן אני קוראת במגזין תיירותי, אותו קיבלנו במוזיאון היהודי, את כל שבחיה של העיר ומסכימה איתם. כתוב שם שהעיר מושכת תיירים בזכות אוכל משובח, בתי קפה מודרנים, ברים קטנים, מוזאונים אינטימים ועכשויים. כתוב שיש בעיר, מצד אחד, היסטוריה עשירה שבאה לידי ביטוי במגוון מבנים ביזנטים, עות'מאנים ויהודים שפזורים ברחבי העיר העתיקה, ומצד שני, אווירה צעירה ברובע לדדיקה המתפתח במהירות. עוד מציינים בכתבה שהמקומיים חמים, ידידותיים ומקבלי פנים ושיש לסלוניקי שם של עיר בטוחה, נוחה ואפילו זולה .

ביום חורף גשום וקר יצאנו, בן זוגי ואני, לטיול ברמת הגולן. יצאנו מביתנו שבגליל ונסענו בין כרמי זיתים מטופחים שהקרקע שלהם מכוסה בצמחיה ירוקה טריה ורעננה. גם רמת הגולן כולה ירוקה, עשבי חורף צעירים מכסים את הקרקע כמו פלומה רכה נעימה ומזמינה. חגיגה ללקטים. כדאי להזהר ולא להתפתות לשכב על העשב לפני שבודקים שאין סרפדים, אנחנו פגשנו לא מעט . שמורת הבטיחה נעלתי מגפים לבשתי בגדים חמים ומעיל, השארנו את הרכב בקצה דרך הכורכר והלכנו להסתובב בשמורת הבטיחה. השמורה נמצאת בצפון מזרח הכנרת. זוהי הדלתא בה נשפכים לכנרת הנחלים הגדולים של הגולן. מים זרמו בערוצים ואנחנו דלגנו בין האבנים. פסענו בתוך המשטחים הירוקים. פגשנו נרקיסים, סביונים וגם פרחי כרמלית נאה שאני מאד אוהבת. השמים היו נפלאים עם מופע עננים דרמטי שכל הזמן השתנה והחליף צורות וגווני אפור.   מידע על השמורה באתר רשות הטבע והגנים לאחר שהקור והרטיבות הבריחו אותנו חזרה לרכב המשכנו הלאה ועלינו מהכנרת לרמה. השקט והאווירה החורפית אפפו אותנו מכל עבר. ערפילים ורסיסי ממטרים הוסיפו עוד גוונים אפורים. פרות דשנות רעו באחו, גם סוסים . מצפור בית ציי