גלויה

אני אוהבת להאזין לרדיו (ערוץ 88: מוזיקה טובה, אין חדשות, רק הפרסומות קצת מציקות). יום אחד, לא מזמן, בעודי נהנית מהמוזיקה המתנגנת,  שמעתי בהפתעה  שבוב דילן זכה בפרס נובל לספרות. מזכירת ועדת הנובל לספרות, אמרה כי דילן "יצר פרשנות פואטית חדשה למסורת כתיבת השירה האמריקנית. זה 54 שנים שהוא ממציא את עצמו ויוצר זהויות חדשות " .  אני אוהבת את שיריו, אבל לא מעריצה ולא מכירה את כולם (קראתי שכתב יותר מ אלף שירים!). הרדיו, בתגובה להודעה, השמיע כמעט בכל שעה לפחות שיר אחד שלו, בביצועים שלו ושל אחרים. גם זמרים ישראלים שרים את שיריו.

חמישה ימים, ארבע נשים, שלושה דורות, שתי אחיות,  מילאנו  אחת! טיול רב דורי דורש, לדעתי, הערכות מוקדמת. כדאי לתאם ציפיות, להבין שמדי פעם נתפצל, שלא חייבים, לא צריכים ולא מספיקים. להחליט מה באמת חשוב ועל מה אפשר לוותר. לתת לעצמנו זמן להתרגל להיות ביחד.

NAVIGLIO GRANDE " החיים זה מה שקורה בזמן שאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות " שר ג'ון לנון בשיר Beautiful Boy . משפט שמתאר היטב את תחילת החופשה שלי במילאנו. חופשה אליה יצאתי עם אמי, אחותי ובתי הבכורה.

אפשר לשקוע בנוחות הז א ת, הרכה והמזמינה. לנמנם על כיס א נוח כשרוח נעימה מלטפת, הים הכחול קורץ ממול, מוזיקה יוונית מתנגנת ברקע והאלכוהול מהבירה הקרה ( או מהקוקטייל הצבעוני סטייל שנות השמונים) משרה לאות נעימה בכל חלקי הגוף. לשחרר, להרגע, להתמסר, לא לחשוב, לא לדאוג, לא לתכנן, הכל נעשה בלי שאצטרך לטרוח. שלווה.

נסענו לאט על הכביש המהיר שמחבר בין רודוס  ( Rhodes city )  ללינדוס  ( Lindos ) . נסענו לאט כי כולם נוסעים לאט, גם הרכבים עם הגג הפתוח והשיער המתבדר (ראינו הרבה כאלה). נסענו לאט כי הכביש מלא בטרקטורונים שנהגו בהם תיירים לא מנוסים. נסענו לאט כי אין מה למהר, הכל איטי יותר בחופשה באי יווני.

רציתי לפתוח במילותיה של לאה גולדברג: "בעמק יפה בין כרמים ושדות."  אבל בעצם התיאור הנכון הוא... על כביש לא ראשי, בין כפרים והרים, נמצא מקום קטן ומקסים. הוא חבוי לו ביער, בין עצי אורנים וזיתים, מסתיר סיפור על חיבור בין שכנים. שכנים שפעם היו אויבים ועכשיו, את המתח להקטין מנסים.

האם אי-פעם חשבת לקחת את משפחתך לחופשה בג'נין? אני לא, אבל חברתי כן. היא נסעה עם בעלה ושלושת ילדיהם לסוף שבוע ארוך בבית מלון בג'נין, כבר פעם שניה. ג'נין כל–כך קרובה פיזית וכל-כך רחוקה ולא נגישה עבורי. החופשה שלה סקרנה אותי ולכן שמחתי שהיא הסכימה להתראיין לבלוג שלי, לשתף בחוויותיה ואפשרה לי להשתמש בתמונות שהיא צילמה בחופשה (כל התמונות הן שלה מלבד התמונות למעלה שנלקחו מאתר תמונות חינמי pexeles ) . נפגשנו לשיחה בביתה היפה והנעים השוכן בכפר בדואי בגליל. 

אני יושבת על הכורסא הנוחה בחדר במלון וקוראת את הספר " הנערה מהדואר " שכתב סטפן צוויג. הספר מושך אותי בחבלי קסם, התיאורים מכשפים, היכולת של הסופר לתאר את הדמויות שלו בדרך כל כך נוגעת, את צפונות ליבם, את תשוקותיהם הכמוסות, את ההתנהגות האנושית על שלל גווניה. אני נסחפת לתוך העלילה, התיאורים כל כך חיים, עצמת הטבע, העיירות והערים הנוצצות כלפי חוץ ומסתירות רבדים עמוקים בפנים. הספר מתקדם לאט, טוב הוא נכתב לפני למעלה מ-70 שנה, הכל היה אז איטי יותר. האיטיות מהנה, אני יודעת שהיא גם יכולה להיות מענה למי שאצה לו הדרך, אבל אני בחופשה, יש לי שפע של פנאי לקרוא לאט ובנחת.

אנחנו צועדים לאט. השביל מתפתל בתוך יער אורנים, לפעמים מטפס לפעמים יורד, אבל רוב הזמן שומר על קו גובה אחיד. בשעה האחרונה התקדמנו אולי ק"מ אחד. הילדים סקרניים, מתבוננים, מלקטים חפצים שונים שמושכים את תשומת ליבם, עוקבים אחרי פרפרים, מקשיבים לציוצי הציפורים (אווווף, בקצב הזה לא נסיים היום את המסלול).

לסבתא שלי היה כיסא ,  כיסא נדנדה גדול ונוח ,  עליו ישבה וצפתה בטלויזיה. עליו ישבה וסרגה. עליו ישבה וסיפרה לי סיפורים. סיפורים נפלאים ונהדרים על ילדות במחוזות רחוקים, בתקופה אחרת. סבתא ידעה לספר. סיפורים מהחיים שנשמעו   ממש כמו   אגדות .