גלויה

אנחנו צועדים לאט. השביל מתפתל בתוך יער אורנים, לפעמים מטפס לפעמים יורד, אבל רוב הזמן שומר על קו גובה אחיד. בשעה האחרונה התקדמנו אולי ק"מ אחד. הילדים סקרניים, מתבוננים, מלקטים חפצים שונים שמושכים את תשומת ליבם, עוקבים אחרי פרפרים, מקשיבים לציוצי הציפורים (אווווף, בקצב הזה לא נסיים היום את המסלול).

לסבתא שלי היה כיסא ,  כיסא נדנדה גדול ונוח ,  עליו ישבה וצפתה בטלויזיה. עליו ישבה וסרגה. עליו ישבה וסיפרה לי סיפורים. סיפורים נפלאים ונהדרים על ילדות במחוזות רחוקים, בתקופה אחרת. סבתא ידעה לספר. סיפורים מהחיים שנשמעו   ממש כמו   אגדות .