גלויה

הבכורה שלי לקחה כמה ימי חופש מהצבא וטסה עם בן זוגה לחגוג יום-הולדת ב וינה,  עיר הבירה של אוסטריה.  אמנם חופשה קצרה בעיר אירופאית, אבל פעם ראשונה שהיא עצמאית בחו"ל. התרגשתי. נזכרתי בנסיעה הראשונה שלי לחו"ל לבד. טסתי לארגנטינה. מצד אחד זה היה מרגש עד אימה (איך אני אסתדר?) מצד שני נהניתי מיתרון הנעורים (טוב, כבר לא הייתי ממש נערה אבל כן בחורה צעירה) שבו הכול בסדר ואין צרות גדולות. לעומתי בגילה, הבכורה כבר צברה ניסיון רב בטיסות וטיולים בחו"ל. היא מכירה מדינות רבות באירופה, מכירה ערים ודרכי התנהלות. נהניתי לראות כיצד אספה מידע לקראת הנסיעה. עיינה בדפי פייסבוק כמו הקבוצה הנפלאה  טיולים בראש טוב,  קראה מידע באתר 'למטייל' וכמובן בלוגים . התרגשתי. זהו עוד צעד בדרך שלה לחיים עצמאיים. חיים בהם יהיה לי חלק חשוב ומשמעותי אבל, שונה ממה שהיה עד עכשיו. שינוי שיש בו עצב ושמחה. הרדיו הדהד את התחושות שלי. כתבתי בדיוק בימים בהם ציינו 4 שנים ללכתו של אריק איינשטיין. הרדיו השמיע את שיריו ואצלי בראש התנגן השיר 'עוף גוזל'. אני יודעת שזה הכי צפוי ובנאלי לצרף את השיר, אבל זה

הלובי של ארמון התרבות ב יום האחרון לחופשתנו ביקרנו בשני קצוות של העיר, אולי לא ממש קצוות אבל מבחינתנו הם היו הקצוות של  האזור בו הסתובבנו במשך כל החופשה,  האזור המרכזי של העיר. ביאש קצוות רבים או בעצם ניגודים. זו עיר עתיקה (יש  בה מבנים מהמאה ה-14) עם אופי צעיר (ביאש אוניברסיטאות רבות ולכן יש בה אוכלוסיה גדולה של סטודנטים, אוכלוסיה פעילה ותוססת שמשפיעה על חיי הלילה של העיר), יש בה בניינים מהודרים (יאש מכונה בירת התרבות של רומניה, על חלק מהמבנים סיפרתי ב פוסט הקודם ) ליד בנייני רכבת מוזנחים וכעורים מתקופת השלטון הקומוניסטי וכו'.

רציתי לפתוח במילותיה של לאה גולדברג: "בעמק יפה בין כרמים ושדות."  אבל בעצם התיאור הנכון הוא... על כביש לא ראשי, בין כפרים והרים, נמצא מקום קטן ומקסים. הוא חבוי לו ביער, בין עצי אורנים וזיתים, מסתיר סיפור על חיבור בין שכנים. שכנים שפעם היו אויבים ועכשיו, את המתח להקטין מנסים.