גלויה

או: ש נת צהרים, ש קט, ש לם ס גר שני ואני שוב בבית קצת מ ס דר ת, קצת במחשב, קצת קוראת, קצת... מעסיקה את עצמי בכל מיני מטלות שנדחקו וחיכו לזמן כזה שבו אי אפשר סתם ככה נגיד לשבת בים; להנות משחיה במים הנעימים או מישיבה בחוף כשהרגליים נוגעות בחול והגוף חשוף לרוח ולשמש. אי אפשר לצאת לטיול ארוך בטבע. אי אפשר לנסוע לבקר משפחה וחברים. אפילו לשוטט בעיר בין חנויות, שווקים ורחובות יפים אי אפשר. תוך כדי סידור ערימת ניירות מצאתי טקסט שכתבתי לפני שנה בערך והרגשתי שהוא מתחבר לזמן הזה. כתבתי: קדוּשת ה ס ייסטה אני לא מחובבי שנת הצהרים. משהו בי מתנגד ולא מאפשר לי להרפות ולהנות ממנוחה נינוחה. בן זוגי הפוך ממני. אם מתאפשר, הוא תופס את ההזדמנות בשתי ידיים ומשתרע על המיטה שלנו לשנת צהרים נעימה. אני יודעת שיש יתרונות רבים למנוחת הצהרים, במיוחד בארצות הים התיכון בהן השעות האלה חמות ומעייפות.  בכל אופן, אצלי הסידור הזה לא עובד ואם אני מוצאת את עצמי במיטה בשעות הצהרים אני הכי לא רגועה ולא נינוחה שאפשר להיות. אולי ההתנגדות נובעת מכך שבילדותי בקיבוץ זו היתה חובה. קדושת הסייסטה. הייתי מסתובבת במיטה הקטנה מ

לפסגת הר טיטליס   Titlis הגענו ביום שישי. השתדלנו לצאת מלוצרן ברכבת מוקדמת (יחסית לחופשה). הנסיעה מלוצרן Lucerne לאנגלברג Engelberg יפה, היא אורכת 45 דקות ונותנת שהות להתרשם מהנופים הכפריים שלמרגלות האלפים. מתחנת הרכבת באנגלברג הלכנו קודם כל לחנות להשכרת ציוד ספורט. מצאנו את החנות  בגוגל כש חיפשנו מקום להשכרת סנדלי שלג ומקלות הליכה. עם הציוד ביד התחלנו לצעוד לעבר הרכבל שעולה לפסגה. מזל שהאוטובוס שעושה שאטלים חינם מהרכבת לרכבל עצר לידנו וחסך לנו כמה דקות הליכה. בירידה מהאוטובוס חשכו עינינו, התור לקניית הכרטיסים מילא את כל האולם ונשפך החוצה. המוני גולשים נדחקו בתור. אמנם רוב השוויצרים עמדו מנומסים בתור, אבל היו גם כאלה שנדחפו. אולי הם היו תיירים ולא שוויצרים, אני לא יודעת. התורים המשיכו גם בהמתנה לעליה לרכבל. שמענו מסביבנו אנשים מסננים בשקט "קטסטרוף" (במבטא גרמני או צרפתי). כנראה שהעומס נבע משילוב של  סוף השבוע,  יום עם מזג אוויר יפה ושלג טרי שירד יומיים קודם בעיקר בפסגות הגבוהות. שילוב זה גרם לגולשים רבים להגיע לאתר הסקי של הטיטליס.  TITLIS    בעצם, לפסגת ההר ממש, לא ה

השמש שקעה והספינה עגנה ברציף. ירדנו למזח, נהנים מהירח המלא שזרח והשתקף במימי האגם השקטים. פתאום מאי-שם הגיעו קולות רעש והמולה; תופים, חצוצרות וצלילים של המון... צוהל? או אולי מפגין בזעם? איך נדע? האם להתרחק או להתקרב? אימצנו את עינינו בחשיכה היורדת. התקרבנו לאט לכיוון ממנו הגיע הרעש, שהיה ממילא הכיוון אליו הלכנו. עוד אנשים סקרנים כמונו התקדמו לעבר הרעש שהתקרב והתבהר. מהעבר השני של הכביש ראינו, צועדת בתהלוכה, קבוצה גדולה של אנשים מבוגרים לבושים בתחפושות צבעוניות, עוטים מסכות גדולות על ראשם, חלקם מחזיקים ומנופפים בדגלים. חצינו את הכביש והצטרפנו לתהלוכה. ככל שהתקדמנו הצטרפו אלינו עוד ועוד אנשים. צעדנו בסמטאות העיר העתיקה עד שעברנו ליד המסעדה בה תכננו לסעוד בערב. התהלוכה המשיכה בדרכה ואנחנו, שמחים ועליזים, נכנסנו למסעדה. מה זה היה? לא יודעת. אולי הכנה לפסטיבל פאסנאכט Fasnacht שיתקיים בעיר שבועיים לאחר הביקור שלנו. למחרת נתקלנו בעוד חבורות מחופשות שצעדו בעיר. קצת מידע על הפסטיבל הזה כאן . לוצרן (בגרמנית Luzern , בצרפתית Lucerne ) אל לוצרן, עיר במרכז שוויץ, הגענו לחופשת סוף שבוע