דילוג לתוכן הראשי

רשומות

טיטליס, פילאטוס והסביבה - מסלולי הליכה בשלג

תמונה
לפסגת הר טיטליס   Titlis הגענו ביום שישי. השתדלנו לצאת מלוצרן ברכבת מוקדמת (יחסית לחופשה). הנסיעה מלוצרן Lucerne לאנגלברג Engelberg יפה, היא אורכת 45 דקות ונותנת שהות להתרשם מהנופים הכפריים שלמרגלות האלפים. מתחנת הרכבת באנגלברג הלכנו קודם כל לחנות להשכרת ציוד ספורט. מצאנו את החנות  בגוגל כש חיפשנו מקום להשכרת סנדלי שלג ומקלות הליכה. עם הציוד ביד התחלנו לצעוד לעבר הרכבל שעולה לפסגה. מזל שהאוטובוס שעושה שאטלים חינם מהרכבת לרכבל עצר לידנו וחסך לנו כמה דקות הליכה. בירידה מהאוטובוס חשכו עינינו, התור לקניית הכרטיסים מילא את כל האולם ונשפך החוצה. המוני גולשים נדחקו בתור. אמנם רוב השוויצרים עמדו מנומסים בתור, אבל היו גם כאלה שנדחפו. אולי הם היו תיירים ולא שוויצרים, אני לא יודעת. התורים המשיכו גם בהמתנה לעליה לרכבל. שמענו מסביבנו אנשים מסננים בשקט "קטסטרוף" (במבטא גרמני או צרפתי). כנראה שהעומס נבע משילוב של  סוף השבוע,  יום עם מזג אוויר יפה ושלג טרי שירד יומיים קודם בעיקר בפסגות הגבוהות. שילוב זה גרם לגולשים רבים להגיע לאתר הסקי של הטיטליס.  TITLIS    בעצם, לפסגת ההר ממש, לא ה

לוצרן, עיר יפה בלב האלפים השווייצרים

תמונה
השמש שקעה והספינה עגנה ברציף. ירדנו למזח, נהנים מהירח המלא שזרח והשתקף במימי האגם השקטים. פתאום מאי-שם הגיעו קולות רעש והמולה; תופים, חצוצרות וצלילים של המון... צוהל? או אולי מפגין בזעם? איך נדע? האם להתרחק או להתקרב? אימצנו את עינינו בחשיכה היורדת. התקרבנו לאט לכיוון ממנו הגיע הרעש, שהיה ממילא הכיוון אליו הלכנו. עוד אנשים סקרנים כמונו התקדמו לעבר הרעש שהתקרב והתבהר. מהעבר השני של הכביש ראינו, צועדת בתהלוכה, קבוצה גדולה של אנשים מבוגרים לבושים בתחפושות צבעוניות, עוטים מסכות גדולות על ראשם, חלקם מחזיקים ומנופפים בדגלים. חצינו את הכביש והצטרפנו לתהלוכה. ככל שהתקדמנו הצטרפו אלינו עוד ועוד אנשים. צעדנו בסמטאות העיר העתיקה עד שעברנו ליד המסעדה בה תכננו לסעוד בערב. התהלוכה המשיכה בדרכה ואנחנו, שמחים ועליזים, נכנסנו למסעדה. מה זה היה? לא יודעת. אולי הכנה לפסטיבל פאסנאכט Fasnacht שיתקיים בעיר שבועיים לאחר הביקור שלנו. למחרת נתקלנו בעוד חבורות מחופשות שצעדו בעיר. קצת מידע על הפסטיבל הזה כאן . לוצרן (בגרמנית Luzern , בצרפתית Lucerne ) אל לוצרן, עיר במרכז שוויץ, הגענו לחופשת סוף שבוע

ים בחורף

תמונה
  בעקבות הגשמים הרבים שירדו לאחרונה, שאחד המוקדים שלהם היה אזור ניצנים, נסענו לראות את חוף הים. חוף ניצנים הוא החוף של ימי ילדותי ובעיקר נעורי. ביליתי שעות רבות כל קיץ בחוף. אני אוהבת את הים, את המים המלוחים, את הגלים, את החול, את השקט, את הצדפים, את הסלעים, את האופק שנפתח למרחקים ואת הפנטזיות על המדינות שמעבר לים. הים מושך אותי לשחות בין גליו, להלך על החול לאורך חופיו, לאסוף צדפים, לתפוס רגעים, תמונות, מראות, מזכרות, אוצרות. לשבת בשקט ולנשום עמוק ולאט, בנחת, ברוגע, להקשיב. הים הוא מקום נפלא להוות, לחיות את הרגע בלי עבר ובלי עתיד, לנקות את הראש מהדאגות ולהתמלא שלווה. סערה בביקור החורפי הזה היתה פחות שלווה ויותר פליאה לנוכח איתני הטבע וכוחותיו. כמויות החול שנעלמו במקום אחד והצטברו במקום אחר. הסככות שנפלו, העמודים שעמדו עקומים וערומים. דרומית לחוף המסודר נמצא השפך של ואדי אבטח, נחל אכזב שזורם רק בעת שגשמים חזקים יורדים בשטח הניקוז שלו. שימו לב: מדרום לחוף הרחצה נמצא שטח אש פעיל. אין ללכת מחוף ניצנים לכיוון אשקלון ללא אישור בטחוני . הואדי שינה את נתיבו, זרם בעוצמה לים תוך שה