גלויה

השמש שקעה והספינה עגנה ברציף. ירדנו למזח, נהנים מהירח המלא שזרח והשתקף במימי האגם השקטים. פתאום מאי-שם הגיעו קולות רעש והמולה; תופים, חצוצרות וצלילים של המון... צוהל? או אולי מפגין בזעם? איך נדע? האם להתרחק או להתקרב? אימצנו את עינינו בחשיכה היורדת. התקרבנו לאט לכיוון ממנו הגיע הרעש, שהיה ממילא הכיוון אליו הלכנו. עוד אנשים סקרנים כמונו התקדמו לעבר הרעש שהתקרב והתבהר. מהעבר השני של הכביש ראינו, צועדת בתהלוכה, קבוצה גדולה של אנשים מבוגרים לבושים בתחפושות צבעוניות, עוטים מסכות גדולות על ראשם, חלקם מחזיקים ומנופפים בדגלים. חצינו את הכביש והצטרפנו לתהלוכה. ככל שהתקדמנו הצטרפו אלינו עוד ועוד אנשים. צעדנו בסמטאות העיר העתיקה עד שעברנו ליד המסעדה בה תכננו לסעוד בערב. התהלוכה המשיכה בדרכה ואנחנו, שמחים ועליזים, נכנסנו למסעדה. מה זה היה? לא יודעת. אולי הכנה לפסטיבל פאסנאכט Fasnacht שיתקיים בעיר שבועיים לאחר הביקור שלנו. למחרת נתקלנו בעוד חבורות מחופשות שצעדו בעיר. קצת מידע על הפסטיבל הזה כאן . לוצרן (בגרמנית Luzern , בצרפתית Lucerne ) אל לוצרן, עיר במרכז שוויץ, הגענו לחופשת סוף שבוע

  בעקבות הגשמים הרבים שירדו לאחרונה, שאחד המוקדים שלהם היה אזור ניצנים, נסענו לראות את חוף הים. חוף ניצנים הוא החוף של ימי ילדותי ובעיקר נעורי. ביליתי שעות רבות כל קיץ בחוף. אני אוהבת את הים, את המים המלוחים, את הגלים, את החול, את השקט, את הצדפים, את הסלעים, את האופק שנפתח למרחקים ואת הפנטזיות על המדינות שמעבר לים. הים מושך אותי לשחות בין גליו, להלך על החול לאורך חופיו, לאסוף צדפים, לתפוס רגעים, תמונות, מראות, מזכרות, אוצרות. לשבת בשקט ולנשום עמוק ולאט, בנחת, ברוגע, להקשיב. הים הוא מקום נפלא להוות, לחיות את הרגע בלי עבר ובלי עתיד, לנקות את הראש מהדאגות ולהתמלא שלווה. סערה בביקור החורפי הזה היתה פחות שלווה ויותר פליאה לנוכח איתני הטבע וכוחותיו. כמויות החול שנעלמו במקום אחד והצטברו במקום אחר. הסככות שנפלו, העמודים שעמדו עקומים וערומים. דרומית לחוף המסודר נמצא השפך של ואדי אבטח, נחל אכזב שזורם רק בעת שגשמים חזקים יורדים בשטח הניקוז שלו. שימו לב: מדרום לחוף הרחצה נמצא שטח אש פעיל. אין ללכת מחוף ניצנים לכיוון אשקלון ללא אישור בטחוני . הואדי שינה את נתיבו, זרם בעוצמה לים תוך שה

  Limassol "מה חשבתי לעצמי?" שש בבוקר, השעון המעורר בטלפון שלי מצלצל ומצלצל. "איך הסכמתי ליקיצה כזו מוקדמת?"  הרי נכנסתי למיטה בחצות ועוד אחרי יום עמוס שבו יצאתי ממש מוקדם מהבית כדי להשתתף בסמינר באזור תל אביב, לקראת ערב טסתי לקפריסין עם הצוות במקום העבודה שלי, נסענו כשעה משדה התעופה למלון שלנו במרכז לימסול, התארגנו בחדרים ויצאנו לארוחת ערב משותפת. רבע שעה אחרי...   אני עומדת מחוץ לחדר לבושה בבגדי ספורט, שתי חברותי גם. יצאנו להליכת בוקר בעיר המתעוררת. ציפיתי להיות לבד בחושך (אפילו שאנחנו בקפריסין ולא בפולניה). הופתעתי! בטיילת שלאורך החוף אנשים הלכו, רצו, רכבו על אופניים (במסלול יעודי נפרד). על החול עמדו אנשים והתעמלו. במים ראיתי שחיינים. מקסים! אני אוהבת את האווירה הספורטיבית הזאת, אוהבת לפגוש אותה בטיילת בחיפה או בתל-אביב, בפארקים ובעצם בכל מקום. זה תמיד ממלא את הלב שלי בשמחה. האור משתנה, השמש הגיחה מבין העננים והקרינה זוהר, נגיעות של זהב. זו עדיין שעה די שקטה והאוויר עוד צח מהלילה. רוח נעימה נשבה. בבוקר הראשון בחרנו ללכת לאורך החוף לכיוון הפחות תיירותי.