גלויה

" אפשר להתמכר לזה" אני אומרת. "למה"? בן-זוגי שואל. "לשקט, לכלום". מוזיקה קלאסית מתנגנת ברקע מתוך מערכת השמע שבבקתה שלנו. השף הפרטי שלי מוזג לי כוס יין שרדונה ואני שוקעת לתוך עננת אושר מענגת. אני שרועה על הספה-מיטה, מוקפת כריות ועטופה בשמיכה. החושך ניבט מהחלונות, אופף אותנו בשלווה. הירח מלא, תלוי מעלי בשמים. האורות של שדה בוקר ממול. אני קוראת בספר שהבאתי איתי על טיול בארץ אחרת. טיול שבו החופש שולט, בלי תכנונים, פשוט זרימה נינוחה מיום ליום, בלי עבר רק הווה . החופש הזה מדבר אלי. מהדהד בי. מתכתב עם התחושות שלי. אני כאן עכשיו, מוקפת בטוב הזה ומאושרת בלי סוף. האוויר קריר ונעים. בפנים חם לי במידה הנכונה. בלי אמצעי חימום רק מהבגדים הנעימים, האווירה, היין, הבישולים, הריחות הטובים, תשומת הלב, האהבה שממלאת אותי ומחממת אותי. אהבה בת 30. אהבה עמוקה, נינוחה, מוכרת, נעימה, מעוררת, טובה, בטוחה, זורמת . חוות כרמי עבדת חוות  כרמי עבדת   היתה מקום הלינה בסוף השבוע המדברי שלנו. החווה מיוחדת, שונה, מדליקה. יש בה שפע של שקט, למרות ההמיה שמגיעה מכביש 40. הכניסה מהכביש הר

תצפית על עמק סאלפלדן " הללויה…הללויה"   קול פעמונים רך וצלול נישמע בחלל המערה. " הללויה…הללויה"   קול השירה הענוג הדהד בין הקירות. עמדנו מופתעים ומשתאים. מי אחראי לשירה הזאת ? כמה שעות לפני המאורע הזה, התחלנו את היום שלנו בעיירה סאלפלדן Saalfelden   שבמחוז זלצבורג  SalzburgLand , אוסטריה. נכנסנו לתחנת המידע לתיירים (TI) שבעיר, שם המליצו לנו על מסלול הליכה בהרים מעל העיר. התארגנו ויצאנו לדרך. עליה לא קשה מדי בתוך יער יפה הובילה אותנו למנזר חצוב בסלע . ביומן הטיול כתבתי כך : " יום שישי, ערב ראש השנה. היום למדנו שיש תכנונים ויש את מה שקורה בפועל ולכן עלינו להיות ערוכים להכל. זאת אומרת, לקחת איתנו תמיד ציוד לארוחות וציוד להליכה. היום גם למדנו שקשה ליהנות עם ר' בעיירות. הוא צריך להיות בטבע משוחרר מכבלי הנימוס. התחלנו את היום בסאלפלדן, בשוק איכרים קטן וחביב. קנינו פטל ואגסים אדומים. הסתובבנו קצת בעיירה. ר' נהנה להכנס לכנסיה והצעירה מאד התרשמה מהפסל של האביר על הסוס שהורג את הדרקון (מוטיב שמופיע פה באזור לא מעט ואין לנו שום מידע עליו). בכנסיה היו הר

הבכורה שלי לקחה כמה ימי חופש מהצבא וטסה עם בן זוגה לחגוג יום-הולדת ב וינה,  עיר הבירה של אוסטריה.  אמנם חופשה קצרה בעיר אירופאית, אבל פעם ראשונה שהיא עצמאית בחו"ל. התרגשתי. נזכרתי בנסיעה הראשונה שלי לחו"ל לבד. טסתי לארגנטינה. מצד אחד זה היה מרגש עד אימה (איך אני אסתדר?) מצד שני נהניתי מיתרון הנעורים (טוב, כבר לא הייתי ממש נערה אבל כן בחורה צעירה) שבו הכול בסדר ואין צרות גדולות. לעומתי בגילה, הבכורה כבר צברה ניסיון רב בטיסות וטיולים בחו"ל. היא מכירה מדינות רבות באירופה, מכירה ערים ודרכי התנהלות. נהניתי לראות כיצד אספה מידע לקראת הנסיעה. עיינה בדפי פייסבוק כמו הקבוצה הנפלאה  טיולים בראש טוב,  קראה מידע באתר 'למטייל' וכמובן בלוגים . התרגשתי. זהו עוד צעד בדרך שלה לחיים עצמאיים. חיים בהם יהיה לי חלק חשוב ומשמעותי אבל, שונה ממה שהיה עד עכשיו. שינוי שיש בו עצב ושמחה. הרדיו הדהד את התחושות שלי. כתבתי בדיוק בימים בהם ציינו 4 שנים ללכתו של אריק איינשטיין. הרדיו השמיע את שיריו ואצלי בראש התנגן השיר 'עוף גוזל'. אני יודעת שזה הכי צפוי ובנאלי לצרף את השיר, אבל זה