גלויה

השביל עליו אנחנו צועדים נמצא במדרון תלול ומכוסה בשלוליות גדולות של שלג. אני די חוששת מההליכה בשלג. משתדלת לדרוך בעקבות של בן זוגי שהולך לפני. משתדלת לא להחליק, לא לשקוע, לא להירטב (יום ארוך עוד לפנינו ולא מתאים לי להמשיך אותו עם נעלים וגרבים רטובות). אחרי כמה מקטעים כאלה אני מוצאת סלע נחמד ומכריזה לשאר החבורה שהם יכולים להמשיך בלעדי. אני אנוח כאן. זה לא נאמר בטון פולני. לא ישבתי בחושך. באמת הרגשתי שהגענו לנוף נפלא ואני אהנה לשבת בשקט ולהתבונן. לא היה לי צורך לכבוש מפל או קרחון שחיכו בקצה השביל. מבחינתי את היעד שלי כבשתי.  זה היום הראשון בטיול שלנו באזור המון-בלאן. טיול שבו תכננו לצאת בכל יום למסלול הליכה אחר. בשלב התכנון אני הייתי אחראית על איסוף המידע הכתוב ועל כל המנהלות, בן זוגי היה אחראי על תחזית מזג האוויר ועל טיול וירטואלי באזור בעיקר בעזרת Google Earth. אחד המקומות ששבו את ליבו הוא הקרחון Glacier de Bionnassay . החלטנו להגיע לקרחון ביום ההליכה הראשון. ירדנו מהכביש הראשי שמוביל לעמק שאמוני לכיוון העיירה Saint-Gervais-les-Bains .  עיירה יפה שנראתה לנו יותר ערנית ופעילה מהעיירה

שעת אחר צהריים נעימה. 9 ק"מ מאחורינו, נשאר רק קטע קצר לסיום המסלול, לרדת מגובה 2000 מ' אל הרכב שלנו שמחכה בנקודת ההתחלה בגובה 1400 מ'. העברנו כ-6 שעות נפלאות במסלול מרהיב ומאתגר. נופי האלפים מקיפים אותנו. ההרים חדים וגבוהים עם פסגות מושלגות. העמקים ירוקים טריים, מנוקדים בבתי עץ חומים. בין הפסגות יושבים כבר אלפי שנים קרחוני עד ענקיים ומרשימים. אני הולכת בשמחה כשפתאום יעל גדול עם קרניים עצומות עומד על השביל הצר שמתפתל על המדרון כלפי מטה. הקרניים שלו מפחידות. איך נעבור אותו? הוא לא נראה מוטרד מנוכחותנו. להפך, אנחנו מעניינים אותו והוא מודיע לנו שזה השביל שלו, הבית שלו. אנחנו רק אורחים כאן, אורחים לרגע והוא לא יזוז מהשביל בשבילנו. 'נראה איך אתם מסתדרים' הוא רומז לנו בשפת גוף החלטית . שמורת טבע  Aiguilles Rouges זה היום המלא האחרון בטיול שלנו. בחרנו ללכת   במסלול מאד מאתגר ב - Aiguilles Rouges Natural Reserve.   השתדלנו לצאת מוקדם מהמלון (8:00 בבוקר) כדי לאפשר לנו ללכת בנחת. שוק מקומי של יום שבת הפתיע אותנו בדרך. לא יכולנו לוותר . הגענו לתחילת המסלול בערך בעשר.  שביל נ

בקיץ הקרוב אטייל בצרפת. עדיין לא טיילתי בצרפת. זו לא הייתה החלטה מודעת אבל אני מניחה שנמנעתי בגלל השפה וכמה סטיגמות על חוסר הנחמדות של הצרפתים. לא הייתי בצרפת, מכאן ברור שעדיין לא ביקרתי בפריז. פריז , עיר האורות, העיר הרומנטית, כמה סיפורים קראתי על העיר הזאת. הסיפורים מפתים אותי להגיע אליה, להסתובב בין רבעיה השונים, לספוג את האווירה המיוחדת, לשבת בבית קפה ציורי, לאכול קרואסון או באגט, לטייל על שפת הסיין בין דוכני הספרים המשומשים, הבוקיניסטים.  הספר האחרון שקראתי על פריז השאיר בי רושם רב, עורר בי הרבה מחשבות וגרם לי להנאה גדולה. זה ספר מסע מהסוג האהוב עלי במיוחד. מסע בין מקומות, נופים, מפגשים ואנשים. מסע חיצוני שמלווה מסע פנימי של התבוננות, התמודדות והבנה. ספר שמשלב שתי אהבות גדולות שלי טיולים וספרים. הספר הוא " חנות הספרים הקטנה בפריז " שנכתב ע"י נינה גאורגה ותורגם מגרמית ע"י אלדד סטובצקי. יש בספר אוסף דמויות אנושיות שנוגעות ומעוררות בי קשת רחבה של רגשות. יש בו משפטים מלאי חכמה, משפטים שגורמים לי לעצור ולהרהר. יש בו כאב גדול וריפוי, אבדות ומציאות, התקדמו

אל תל יודפת שבגליל התחתון הגענו ביום שבת של שמש חורפית. התל ירוק ומנוקד בפריחה של כלניות, רקפות, עיריות, סביונים ועוד. הנוף שנפרש מהתל יפיפה. המקום המה משפחות מטיילות, קבוצות שפרסו מחצלות ומצרכים לפיקניק טעים בחיק הטבע, הילדים התרוצצו ושיחקו בזמן שהמבוגרים נהנו מהפוגה נינוחה. מקום יפה לבילוי של שבת נעימה. אבל היופי מסתיר סיפור מר ואכזר.  קשה לדמיין את מה שהתחולל כאן לפני כאלפיים שנה. השלטים באתר מספרים את סיפורה של יודפת, עיר יהודית בתקופת השלטון הרומאי.  סיפור על תקופה שמהדהדת גם לתקופתנו. אני מזמינה אתכם לחזור איתי במנהרת הזמן כ-2000 שנה אחורה. אל תתפלאו אם התקופה תזכיר לכם, קצת, חלקים מהמציאות שלנו כיום. לצערי, לא תמיד אנחנו לומדים מההיסטוריה ונופלים שוב ושוב לאותו הבור. יושבי הגליל היו בעיקרם חקלאים שעסקו בגידול תבואה, זיתים וכרמים. בתקופה החשמונאית החל מעבר של יהודים רבים מיהודה לגליל. היהודים הביאו עימם ידע מקצועי רב בתחום ייצור שמן הזית והתפתחה תעשיית שמן זית רחבת היקף.  " ארץ הגליל ארץ דשנה ואדמת מרעה, גם עצים שונים צומחים בה ועושר תנובת הארץ מושך גם את ל